מים נט פורטל מקצועי למים.
מאת: מאיה פלח
פרסום
שילוב חריג של תנאים קיצוניים שהתרחש השנה גורם למומחים לדאגה מיוחדת לעתיד הכנרת. האם הגיע הזמן להגיד לה שלום כמקור למי שתייה?
בשנים האחרונות אנחנו כבר כמעט ולא שומעים ש״ישראל מתייבשת״. מתקני ההתפלה שהוקמו בישראל במהלך העשור האחרון גרמו לכך שישראל תלויה פחות ופחות בכנרת כמקור המים שלנו לשתייה, וחתמו שנים של קמפיינים שלימדו אותנו ש״חבל על כל טיפה״.
מתקני ההתפלה אמנם הוציאו אותנו ממצב של תלות כמעט מוחלטת בכנרת כמקור מי השתייה המרכזי שלנו, אבל הם לא יוכלו לפתור לבדם את משבר המים שישראל צפויה ככל הנראה לסבול ממנו בעתיד הקרוב. ואכן, הכנרת עדיין משמשת כיום כמקור מים חיוני לחקלאות, כמקור מי שתיה ליישובי הצפון ולאספקת המים שאנו מעבירים לממלכת ירדן כחלק מהסכם השלום בין המדינות. כל אלה מהווים כמות גדולה מדי עבור מתקני ההתפלה הנוכחיים שלנו.
לטענת מומחים, הכנרת עוברת השנה את אחד המשברים החמורים בתולדותיה. שילוב של תנאים חריגים שמהם היא סובלת מערער את יציבותה ואת איזון המערכת האקולוגית של האגם – דבר שישפיע על יכולתה לספק מים לשתייה ולחקלאות. בניגוד לעבר, אנחנו לא צריכים לעקוב בחשש רק אחר מצב מפלס המים – האם כבר ירד מתחת לקו האדום העליון (אזהרת ספוילר: הוא כבר ירד, מזמן) והאם הוא כבר מתקרב אל התחתון (גם ממנו הוא כבר ירד לפני כשנה) – זה לא הדבר היחיד שמדאיג את החוקרים כעת.
״השנה אנחנו רואים בכנרת שילוב של כמה תנאים מאפיינים שנמצאים במצב גרוע״, אומר ד״ר גדעון גל, מנהל המעבדה לחקר הכנרת ע״ש יגאל אלון, חקר ימים ואגמים. ״את חלקם כבר ראינו בעבר, וחלקם אף הגיעו אז לרמות מדאיגות עוד יותר; אבל זו השנה הראשונה שבה אנחנו רואים שילוב של כל התנאים האלה יחד, וזה מדאיג אותנו מאוד״.
הפסיקו את השאיבה
אחד מהתנאים החריגים שמתקיימים השנה היא כמות המים הזמינים בכנרת. ״המים הזמינים הם המים שנכנסים לאגם, בניקוי כמות המים שמתאדים מהאגם לאוויר״, מסביר ד״ר עמיר גבעתי, מנהל תחום מים עיליים ויחידת המחקרים ברשות המים. ״בשלוש השנים האחרונות כמות המים הזמינים המצטברת בכנרת היתה הנמוכה ביותר אי פעם – לפני שלוש שנים נרשם השיא ובו המאזן היה אפילו שלילי – כלומר, נכנסו פחות מים ממה שיצאו באידוי. כמות המים בשלוש שנים אלו היתה נמוכה יותר ממה שיש בשנה רגילה אחת, והשנה נראה שזה שוב עומד לקרות. כך שמבחינת המערכת היכולת לספק מים מהכנרת היא הרבה יותר נמוכה. לכן, מזה שנתיים רשות המים כבר כמעט ולא שואבת מים מהכנרת למוביל הארצי, אלא מספקת מים רק למי שהיא חייבת – לטבריה ולישובים מסביב לאגם, וכן לירדנים״.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא הירידה בכמות המשקעים באגן ההיקוות של הכנרת. לפי נתוני השירות ההידרולוגי, ב-20 השנים האחרונות יש מגמה של התמעטות המשקעים בצפון ישראל, מגמה שצפויה להימשך על פי מודלים ותחזיות גם במאה הנוכחית. ״גם 2017 לא התחילה טוב במיוחד,״ אומר גבעתי, ״חודש ינואר הסתיים עם כמות מצטברת של כ-60 אחוז מכמות המשקעים הממוצעת בכנרת לחודש זה, ולפי המודלים גם חודש פברואר אינו צפוי להיות גשום ביחס לממוצע".
״חוץ מהתמעטות המשקעים, אנחנו רואים גם שינוי בפיזור הגשמים ובתפרוסת שלהם בשנים האחרונות״, מוסיף גבעתי, ״האירועים היום הרבה יותר מרוכזים – אנחנו מקבלים אירוע מרוכז של גשם ואז שבועיים-שלושה יבשים. כשאין גשם במשך כמה ימים, הקרקע מתייבשת – ואז האירוע הבא צריך להרטיב את הקרקע, להביא אותה לנקודת רוויה. רק אז נוצרת זרימת מי נגר שמגיעים לנחלים ולכנרת. לכן, הגשמים האלה הרבה פחות אפקטיביים מבחינת התרומה שלהם למשק המים". גורם נוסף למצב הבעייתי היא ניצול של יותר מים במעלה הכנרת. "הישובים בצפון הגליל העליון משתמשים ביותר מים – לחקלאות, למשל", אומר גבעתי. "לכן, כמויות המים שמגיעות לכנרת בגלל הניצול הזה הן פחותות, גם בלי קשר למצב הגשמים״.
המפלס יורד והאצות פורחות
תנאי חריג נוסף שמתרחש השנה בכנרת הוא המפלס הנמוך שלה. בחודש אוקטובר 2016 ירד המפלס לגובה של מינוס 213.84 מטרים מתחת לגובה פני הים, הרבה מתחת לקו האדום התחתון וקרוב באופן מסוכן מהרגיל אל הקו השחור – קרי, אל המפלס ההיסטורי הנמוך ביותר אליו הגיעה הכנרת מאז נאספים נתונים. ״זה אמנם לא המפלס הכי נמוך שהיה אי פעם, אבל המגמה שאנחנו רואים היא של ירידת המפלס ב-30 השנים האחרונות״, אומר גבעתי.
״הבעיה היא לא רק המפלס הנמוך, אלא גם מה קורה אם פתאום תהיה שנה מאוד גשומה, ותהיה עליית מפלס פתאומית מאוד מהירה״, מוסיף גל. ״גם זה גורם נזק גדול למערכת האקולוגית – לקריסת אוכלוסיות בעלי החיים באגם ולעליה בפריחת אצות״.
ואכן, פריחת אצות היא דבר נוסף שמדאיג את החוקרים במיוחד השנה. ״החל משנות ה-80 אנחנו רואים בכנרת פריחות של ציאנובקטריה ובחלק מהמקרים אף עם מינים יוצרי רעלנים", אומר גל, ״ומאז, התדירות ועוצמת הפריחות שלהן רק הולכת ועולה״.
פריחת אצות היא נושא רגיש במאגרי מים. פריחה כזאת גרמה בעבר לקריסת מערכות מים מתוקים: במשך כמה ימים בקיץ 2014 לא יכלו חצי מיליון תושבי העיר טולדו שבמדינת אוהיו בארה״ב להשתמש במים שבמערכת אספקת המים העירונית, זאת בגלל פריחת אצות כחוליות רעילה באגם אירי הסמוך, שמהווה מקור מים עיקרי לעיר. פריחת אצות מסיבית גורמת לחסימת אור השמש, ולמחסור באור ובחמצן לבעלי החיים הימיים האחרים.
״האצות מפריעות גם לשאיבת המים״, אומרת ד״ר נגה סטמבלר מהפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת בן גוריון. ״כשיש פריחת אצות מסיבית ומנסים לשאוב מים, כל מערכת הסינון של המים נסתמת. בעיה נוספת שחוששים ממנה היא העובדה שחלק מהאצות הללו הן רעילות. אם תהיה פריחה של אצות רעילות בכנרת אי אפשר יהיה לשתות את המים, אי אפשר יהיה לשחות בהם ובעלי חיים רבים ימותו – זה יגרום לקריסה מוחלטת של המערכת״.
מים ששוהים 27 שנה
עוד נתון שמדיר שינה מעיניהם של המומחים הישראלים הוא זמן השהות של המים באגם, שהגיע השנה גם הוא לשיא שלילי. זמן השהות הוא הזמן שלוקח למים באגם להתחדש. כלומר, הזמן שהמים שוהים באגם לפני שהם יוצאים ממנו. ״כשיש כמות גדולה של מים שנכנסים לאגם והרבה מים שיוצאים אז זמן השהות הוא קצר״, מסביר גל, ״כשיש מעט מים שנכנסים ומעט מים שיוצאים – כמו עכשיו – זמן השהות הוא ארוך. בעבר היה נהוג לחשוב שזמן השהות בכנרת הוא 8-7 שנים. השנה, לפי נתוני השירות ההידרולוגי וחישובים של דר' אלון רימר מהמעבדה לחקר הכנרת, אנחנו עומדים על זמן שהות של כ-27 שנה. לא היינו ברמות האלה אף פעם". מה המשמעות של נתונים אלה? "אנחנו עוד לא יודעים להגיד היום איך זה יבוא לידי ביטוי, אבל אין ספק שיהיו לזה השפעות שליליות", אומר גל. "עצם זה שאין כניסה של מים טריים לאגם ואין יציאה למים שהם כבר עשירים בנוטריינטים (חומרי הזנה שתורמים גם הם לפריחת האצות) – זה דבר שבהכרח יפגע במערכת האקולוגית. זה בהחלט לא מבשר טובות. הנושא הזה מאוד מטריד אותנו, בעקר משום שאנחנו לא יודעים ׳מאיפה נחטוף את המכה׳, מכיוון שמעולם לא היינו במקום הזה. אם מוסיפים לזה את כל שאר הבעיות בכנרת זה מדאיג אפילו יותר.״
זה עוד לא הסוף. ״דבר נוסף שגורם לנו לחשוש הוא העלייה במליחות של הכנרת״, אומר גל. ״ריכוז הכלוריד במים נמצא כיום ברמה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז סוף שנות ה-60. כשיש ירידה בכמות המשקעים, המים המלוחים שמגיעים אל הכנרת מחלק מהמעיינות נמהלים בפחות מים מתוקים".
על פי גל, כיום יש שתי בעיות עיקריות שנובעות מהעלייה במליחות: הראשונה היא היכולת לספק מים לחקלאות (רמת מליחות גבוהה מקשה על מיחזור מים לחקלאות, כיוון שאחרי כל מחזור של טיפול המליחות עולה, ואז אחרי סיבוב או שניים אי אפשר להשתמש במים). הבעיה השנייה היא פגיעה בבעלי החיים באגם, שאינם מותאמים לחיות בתנאים של מים עם רמת מליחות מעל לסף מסוים. "אנחנו עוד לא יודעים איך בדיוק זה הולך להשפיע עליהם, כי עד היום עדיין לא היינו ברמות האלה, אבל ברור לנו שתהיה לכך השפעה", אומר גל. "בנוסף, מעל רמת מליחות מסוימת לא ניתן להשתמש במים כמי שתיה. אנחנו עדיין לא שם, אבל אם המגמה תימשך תוך כמה שנים אנחנו עלולים להיות גם במקום הזה".
פרסום
״כל גורם שנתקלנו בו השנה הוא בעייתי בפני עצמו,״ מוסיף גל, ״אבל זו השנה הראשונה שיש לנו שילוב של כל הגורמים האלה יחד. זה בהחלט חריג ובהחלט מדאיג, ואנחנו גם לא רואים באופק איזשהו שיפור צפוי. נראה שהשנה לא הולכת להיות שנה גשומה במיוחד, וכיוון שהתחזית של רשות המים מדברת על מגמה של ירידה בכמות המשקעים בצפון ובתפרוסת שלהם, לא נראה שזה הולך להשתפר בקרוב".
״אם יהיו עוד שנתיים-שלוש כמו שלוש השנים האחרונות, נהיה כאן בבעיה רצינית,״ מסכם גל, ״ולא רק בנושא של מי השתייה וההשפעות על המערכת האקולוגית. יש לזה השלכות משמעותיות מאוד גם על המים לחקלאות בצפון, על תחום הנופש והפנאי – מעל שני מיליון נופשים מגיעים לכנרת כל שנה – על העסקים באזור, על הדיג, ועוד. יש גם חשיבות גדולה מאוד ליציבות והיכולת לספק מים לירדנים – אם מחר רשות המים מודיעה לירדן שאנחנו לא יכולים לספק להם מים, זה הופך לעניין בינלאומי-דיפלומטי. ירדן מתבססת על המים שאנחנו מספקים לה. יש פה הרבה מאוד בעיות פוטנציאליות, שצריך למצוא פתרונות להתמודד אתן״.
מים לצרכים מקומיים בלבד
אז מה עושים? ברשות המים מפנימים את המשבר ההולך ומתהווה, ונערכים בשנים האחרונות למציאת פתרונות. ״ברשות המים התכנון הוא שהכנרת תחדל לשמש בעתיד כמקור מים למערכת הארצית, ותשמש בעקר את הצרכים המקומיים – למשל את החקלאות באזור, ולאספקת מים לממלכת ירדן״, אומר גבעתי. ״בין הפתרונות האפשריים אנו שוקלים גם להקים תשתיות להעלאת מי הכנרת לגליל ולגולן – מה שיסייע לכנרת בחילוף המים וקיצור זמן השהות, ובהפחתת מליחות המים. בנוסף, רשות המים גם מקדמת הקמת מתקן התפלה נוסף בגליל המערבי שיוכל לשמש את היישובים במעלה הכנרת כמקור למי שתיה ולחקלאות״.
צריך לזכור שהתפלה גם היא אינה פתרון קסם. ההתפלה מצריכה שימוש באנרגיה רבה – שינוע והובלת המים המותפלים היו אחראיים כבר בשנת 2015 לכ-6 אחוז מצריכת החשמל במשק. בנוסף, תוצרי לוואי של תהליך ההתפלה – כמו ריכוז התמלחת וחומרים כימיים המשמשים לניקוי המכשירים – מוזרמים לים וגורמים לזיהומו ולעלייה בריכוז המלחים שבו. תהליך ההתפלה גם מנקה מהמים חומרים חיוניים לבריאות האדם כדוגמת סידן ומגנזיום.
לכן, מעבר לפתרונות הנקודתיים המוצעים, חשוב להבין שהמגמות השליליות שמתרחשות בכנרת הן חלק משינוי האקלים הנגרם על ידי פעילות האדם. לפיכך, יש להמשיך לפעול כדי להקטין את כמות פליטות גזי החממה בהתאם למה שנקבע לפי הסכם פריז בדצמבר 2015, ולעכב ככל שאפשר את השינויים החזויים ולהאט את מגמת ההתחממות וההתייבשות של כדור הארץ. זו בהחלט לא משימה קלה, אבל אם לא נעשה זאת, אנחנו נתגעגע לא רק לאגם הכנרת שלנו, אלא לעוד הרבה מאוד פינות טבע יפות ולמערכות אקולוגיות חשובות, שכיום אנחנו לוקחים כמעט כמובנות מאליהן.
באדיבות זווית
