הבונים חופשיים למען הסביבה

בונים הוחזרו לטבע באנגליה אחרי 400 שנה, וכעת נראה שהם מסייעים בהפחתה של הצפות, סחף קרקע וזיהום מים בנחלים. האם אפשר להשתמש בפתרון דומה בישראל?

פרסום

"הסתכלי, בונה!״, אומר היחפן לליידי בעודם מחפשים בגן החיות אחר מישהו, משהו, כל דבר שיוכל לחלץ את הכלבה ליידי מהמחסום ששמו על פיה. ״בונה – הוא הפתרון לבעיה״.

כל מי שאיכשהו פספס את הקלטת של היפהפייה והיחפן בבינג' סרטי דיסני של ילדותו, זהירות – ספוילר. שיניו של הבונה חותכות את המחסום, לשמחתה של ליידי. הבונה, כהוקרה על מעשיו, מקבל במתנה את המחסום, או כמו שהיחפן מוכר לו אותו, בתור האבטיפוס של "גרר גזע" – מכשיר לגרירת גזעים ובניית סכרים. היחפן יודע איך עושים עסקים.

בין אם "גרר גזע" נחל הצלחה מסחררת בקרב קהילת הבונים או לא, תוצאות ראשוניות של מחקר שנערך באנגליה מראות שהם ככל הנראה עושים עבודה טובה גם בלעדיו. המחקר, שעקב אחרי מושבת בונים במחוז דבון בדרום-מערב אנגליה, הראה את השפעתם החיובית של הבונים על סביבתם הרטובה, כמו גם על השדות החקלאיים שלצדם.

בונים למען הסביבה

בונים חיים בתוך קנים בגדות נחלים, שאותם הם בונים ממוטות ומענפים. במקביל, הם ידועים בכך שהם בונים סכרים – וזאת כדי לשמור על מפלס מים גבוה, שיבטיח שהכניסה לקן נשארת תת-מימית באופן קבוע. כשהם עסוקים בכריתת עצים, בניית סכרים עשויי בוץ וענפים או חפירת תעלות, הבונים הם למעשה מהנדסים של המערכת האקולוגית, שמעצבים את המראה הפיזי שלה ומשפיעים עליה.

הבונים הם אמנם נתינים ותיקים של הממלכה הבריטית, אך הקאמבק הנוכחי שלהם מגיע לאחר הפוגה של כמה מאות שנים. ציד אגרסיבי במאה ה-16 הביא להיעלמותם המוחלטת של הבונים, ורק ב-2008 נערך בסקוטלנד ניסיון שחרור לא רשמי של בונים "מיובאים" מנורבגיה. פעילותם של הבונים ששוחרו בחזרה לטבע בסקוטלנד הייתה שנויה במחלוקת, וחקלאים רבים חששו כי נטייתם להקים סכרים תגרום להצפות שיפגעו ביבולים בשדות חקלאיים סמוכים. אל החשש הזה הצטרף פחד מפני הפצת מחלות, וכך גורלם של הבונים הסקוטים היה מר – החקלאים פשוט חיסלו אותם, פעולה חוקית מכיוון שהם אינם מוגדרים כמין מוגן בסקוטלנד.

במקביל לשחרורם בסקוטלנד, הבונים שוחררו בחזרה לטבע בשני מקומות נוספים בבריטניה, אחד מהן בדבון שבדרום-מערב אנגליה. השחרור הזה היה שחרור מבוקר, שמלווה במעקב מדעי של האוניברסיטה המקומית. למזלם של הבונים, תוצאותיו הראשוניות של המעקב אחר הבונים בדבון מראות כי הם עשויים דווקא להועיל לסביבה ולסייע בטיהור מי הנחל משאריות חומרי דשן ובמניעת סחף קרקע מהשדות.

בתוך שש השנים שחלפו מאז השבתם של הבונים לאזור הם סכרו 16 בריכות מים לאורך קטע נחל שאורכו 180 מטר. בקרקעית הבריכות שהם יצרו, שקעו חלקיקי קרקע שהמים סחפו איתם המכילים בין היתר זרחן ונתרן – שמקורם בחומרי דשן שנסחפו לנחל, ואשר בכמויות גדולות עלולים לפגוע באיכות המים. יצירת הבריכות על ידי הבונים הפחיתה בממוצע את כמות החלקיקים המרחפים במים כמעט בשני שלישים, ובו בעת פחת ריכוז החנקן במים ב-35 אחוז והזרחן ב-80 אחוז. כמו כן, הסכרים שיצרו הבונים עצרו את שכבת הקרקע העליונה מלהישטף מהשדות הסמוכים אל הנחל בזמן אירועי גשם עוצמתיים, ובכך פעולתם כפולה – מחד, הם מונעים אובדן קרקע חקלאית יקרה, ומאידך מונעים הצטברות של סחף קרקע במורד הזרם.

ממשלת בריטניה כבר חשבה שתיאלץ לטפל בעצמה בבעיית סחף הקרקע והחשש להצפות באזור, אך כפי שהראו החוקרים, הבונים הם קבלני משנה מצויינים – והם זולים בהרבה. "השבת הבונים לטבע היא רק כלי אחד במאבק נגד משבר אבדן הקרקע בבריטניה", אמר פרופ' ריצ'רד ברזייר מאוניברסיטת אקסטר שבדרום-מערב אנגליה, שמוביל את מחקר הבונים, "אבל היא כלי עוצמתי". מצד שני, חוקרים אחרים עדיין חוששים שהבונים דווקא גורמים להצפות מפני שהם מחסלים את הצמחייה ומפני שהסכרים שלהם עלולים להתפרק באירועי גשם קיצוניים. "היתרונות שלהם יתבררו לאורך זמן", משיב להם פרופ' ברזייר.

יתרון אחר של השבת הבונים לטבע אינו נתון במחלוקת: הבריכות שיצרו הבונים מהוות בית גידול לבעלי חיים אחרים, שנהנים מתקופה של שגשוג בעקבות שחרור הבונים. אוכלוסיית הצפרדעים בנחל רשמה זינוק בגודלה, ומי שנהנים ממנה הם גם נחשים ואנפות, שניזונים מהצפרדעים. המערכת האקולוגית, אם כן, קיבלה לחיקה בחזרה את הבונים בחפץ לב.

אם אין בונים, תשתלו צמחים

אובדן קרקע היא בעיה רחבת היקף, שתחום השפעתה חורג בהרבה מתחומי הממלכה המאוחדת. הערכות של אגף שימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות הישראלי מדברות על כך שמחצית מאדמת ישראל נמצאת בסכנה של סחף ואובדן, בעיקר באזורי קרקעות חקלאיות, אזורי רעייה של חיות משק, מדבריות, אתרי בנייה ומערכות אקולוגיות של נהרות ונחלים.

פרסום

סחף קרקע הוא תהליך טבעי של היפרדות חלקיקי קרקע משכבת הקרקע העליונה, וסחיפתם או הסעתם באמצעות כוחות טבעיים כמו מים ורוח. אך תהליך זה עשוי להיות מואץ על ידי פעילות האדם הפוגמת בלכידות הקרקע, כמו למשל עיבוד של אדמה חקלאית בעזרת ציוד כבד. גם שינוי האקלים לא פוסח על הבעיה ותורם להחרפתה – סופות עוצמתיות, המאופיינות בממטרי גשם עוצמתיים היורדים בפרק זמן קצר ואינטנסיבי, גורמות לניתוק של חלקיקי קרקע ולסחיפתם. אירוע כזה התרחש באשקלון ב-2015, אז נמדדו 67 מילימטרים של גשם שירדו בפרק זמן של חצי שעה בלבד.

הסכנה העיקרית בסחיפת קרקע היא אובדן של קרקע פוריה, שעשוי להוביל לירידה ביכולת ייצור המזון. בעוד שעשרה סנטימטרים של קרקע יכולים להיסחף ולהיעלם בתוך שעות ספורות, תהליך טבעי של יצירת קרקע בכמות זהה יכול להימשך מאות ואלפי שנים. בנוסף לכך, אירועים של סחף בגדות נחלים, שהבונים בבריטניה מסייעים למנוע, יכולים לגרום להצפות, להתמוטטות גדות הנחל ולהרס בתי גידול של דגים ויצורים ימיים אחרים. ואם זה לא מספיק גרוע, כימיקלים שמקורם בתכשירי הדברה ודשן חקלאיים נקשרים אל חלקיקי הקרקע, מגיעים איתם למקורות המים במהלך סופות גשמים, ובכך תורמים לזיהום המים וירידה באיכותם.

הבונים אינם אופציה ריאלית לשיפור המצב בישראל, שכן הם אינם יכולים להתקיים בתנאי הטבע בארץ. אך האם קיים פתרון טבעי אחר לבעיית סחף הקרקע בישראל? לטענת ד״ר אורה משה, חוקרת בתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות המתעסקת בתהליכי סחף קרקע על גדות נחלים, אם אין בונים – נשתמש בצמחים. ״שתילת צמחייה שתשמש חוצץ באזורים אסטרטגיים היא אמצעי חשוב להפחתת סחף הקרקע. הצמחים מגנים על הקרקע מאפקט הגשם, מלכדים את הקרקע באמצעות שורשיהם, תורמים לסינון המים ולעלייה באיכותם ולוכדים חלקיקי אדמה מרחפים, ובכך מונעים מהם להצטבר במקום אחד", היא מסבירה. "בנוסף, הם מספקים הצללה שמורידה את טמפרטורת המים, מועילה לבעלי חיים ימיים ויבשתיים ובכך תורמת להעשרת המגוון הביולוגי ומעלה את מורכבותו.

"אמצעי נוסף הוא הקפדה על חקלאות משמרת, הבאה לידי ביטוי בהימנעות מהפיכת הקרקע, השארת צמחים לאחר הקציר ככיסוי מגן על הקרקע ושימוש בגידולי כיסוי״. מוסיפה משה. ״הגבלת רעיית בקר עשויה גם היא לעזור בשימור גדות הנחל וסחיפת הקרקע. מחקר שנערך באזור נחל ציפורי הראה כי כניסת עדרי פרות לתוך הזרם פוגעת ביציבות הגדה ומובילה להתמוטטותה תחת משקלן. יצירת מסדרונות מיוחדים המיועדים לחציית בקר עשויה לפתור בעיה זו, בתוספת צמחייה מגנה שתשמש כחוצץ טבעי בין הזרם לבין השדות החקלאיים ואזורי המרעה״. אמנם פתרונות אלו חמודים קצת פחות מאלו המוצעים באנגליה, אבל הם עשויים להוביל לאפקט חיובי שמשמעותו תרומה אדירה לסביבה, לחקלאות ולכלכלה.

הכתבה התפרסמה בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה