מים נט פורטל מקצועי למים.
אחרי שנים של בינוי ופיתוח בסמוך לנחלים בישראל, יוזמה חדשה מבקשת לקבוע לנחלים מעמד תכנוני מיוחד שיאפשר לשמור עליהם כאתרי טבע אשר מסייעים במיתון הצפות/
נטע נסים – זווית
פרסום
בחורף האחרון נרשמו הצפות ענק בערים בכל רחבי הארץ. מאשקלון, דרך תל אביב ועד נהריה, ערים התמודדו עם כמויות משקעים אדירות שניתכו בזמן קצר וגרמו לקריסת מערכת הניקוז. ההצפות השנה גבו גם קורבנות בנפש.
הצפות בשדרות הגעתון בנהריה הן לא דבר חדש, אך נדמה שהשנה ממדי התופעה היו חריגים בהיקפם. שדרות הגעתון, שבנויות על תוואי נחל געתון, הוצפו כולן, וכך גם הרחובות שסביבן. נחל געתון מנקז אליו שטח כולל של 49 קמ"ר אשר זוכה לכמות משקעים מהגבוהות בישראל. בחורף הנוכחי, לא רק שהנחל עלה על גדותיו, אלא שהמים גאו עד לגובה של כחצי מטר מעל מפלס הכביש, שטפו את הרחוב ואת הרחובות הסמוכים.
כעת, יוזמה חדשה מקווה להוליד מהפכה בעולם התכנון בישראל, ולשמור על הנחלים והשטחים הסמוכים אליהם כאזורים טבעיים, שמסייעים למתן את תופעת ההצפות וגם לייצר אתרי טבע לרווחת הציבור.
לטפל בהצפות ולשמור על הטבע
הצפות נוצרות בגלל הצטברות של מי נגר – מים שזורמים על פני האדמה לאחר אירועי גשם, ולא מחלחלים לתוכה. באופן טבעי, מי נגר זורמים למקומות הנמוכים, שם הם נקווים, מחלחלים לאדמה או מוצאים דרכם לים. אך בעקבות הבנייה המואצת בישראל, נוצרים יותר ויותר משטחים אטומים שאינם מאפשרים חלחול של מים, וכך מי הנגר יוצרים הצפות, במיוחד לאחר אירועי גשם משמעותיים בשטח העירוני. "אנחנו מעוניינים לשים את הזרקור על גורם שאחראי על ההצפות בערים, והוא תהליכי הבנייה והפיתוח המואצים, שלפחות במדינת ישראל משפיע יותר על הצפות מאשר שינוי האקלים", אומר ערן אטינגר, סמנכ"ל ניהול משאבי סביבה וראש האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
אחת הסיבות המרכזיות להישנותן של הצפות בערים היא הבנייה מסביב לנחלים בישראל. אירועי הצפות רבים מתרחשים מסביב בסמוך או בהמשך לתוואי של נחל, כמו הגעתון בנהריה, נחל איילון באזור תל אביב, נחל הקישון באזור חיפה, נחל לכיש באזור אשדוד ועוד.
כאשר בונים סביב נחל או בתוך התוואי שלו, הדבר פוגע בפשט ההצפה של הנחל – המישור שלגדת הנחל אשר משמש באופן טבעי לחלחול המים לקרקע כאשר הנחל עולה על גדותיו. שטחי החלחול הללו, כמו גם צמחיית הגדה שלה תפקיד במיתון הזרימה, מוחלפים בבטון, באספלט ובמשטחים אטומים אחרים בשל הפיתוח המואץ, מה שגורם למים להמשיך ולזרום במורד עד שהם מציפים שטחים מיושבים.
לדבריו של אטינגר, "כדי להתמודד עם הסוגיה צריך להתייחס לשלושה מוקדים: הראשון הוא להשקיע יותר משאבים בתכנון ובבנייה ובמניעת שיטפונות והצפות בערים, השני הוא לבנות אחרת ממה שהיינו רגילים עד כה, והשלישי הוא לבצע שורה ארוכה של צעדים שיובילו לשינוי מדיניות וקידום חקיקה בנושא". לדבריו מוסיף אסף זנזורי, רכז מדיניות תכנון בחברה להגנת הטבע: "אנחנו שואפים לקדם פתרון רחב ולא נקודתי, המתבסס על הטבע. השאיפה היא לא לטפל רק באזורי ההצפות, אלא גם לשמור על המרחב הטבעי, כך שהנחלים ופשטי ההצפה לא יפגעו, וגם הציבור יוכל ליהנות ממנו".
הנחלים חוזרים למפה
שינוי המדיניות שעליו מדברים השניים נדרש, בייחוד לאור המצב התכנוני השורר כיום. בתכניות המתאר הארציות (תמ"א) ובפרט בתמ"א 34ב3 הנוגעת לנחלים ולניקוז, הנחל מסומן כקו שאין לו רוחב – כלומר, באופן עקרוני מתאפשר פיתוח בצמוד לגדת הנחל. אמנם, על המתכננים להעביר את התכנית הסופית להיוועצות ברשות הניקוז, אך היוועצות זו אינה מחייבת. זהו מצב בעייתי מאוד, מכיוון שתוכניות הפיתוח בשלב זה כבר מפורטות מאוד, וכך התייחסות לנחלים ולפשטי ההצפה שלהם מגיע רק בשלב האחרון, במקום בתחילתו של תהליך התכנון. בנוסף לכך, למרבה האבסורד, בזמן שמוסדות ציבור, כבישים, מגרשים ושטחים ציבוריים פתוחים מקבלים סימון במפות התכנון, הרי שלנחלים, לפשטי הצפה ולבריכות חורף אין סימון כזה, והם לא קיבלו עד כה ייצוג בעולם התכנוני.
"שטחי הנחלים הם מצד אחד שטחי טבע, פנאי ונופש, ומצד שני הסיפור הגדול שלהם הוא היותם חלק משטחי ניקוז של המערכות הארצית, המטרופולינית והאזורית", אומרת דניאלה פוסק, אדריכלית ויו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בתל אביב-יפו. "היום, בעידן של פיתוח הולך וגובר, מתבהר לנו הצורך לשמור על שטחי הנחלים ופשטי ההצפה על מנת לתת מענה רחב ככל הניתן למניעת שיטפונות באזורים עירוניים".
בתקופה האחרונה מתקיים תהליך משותף לגיבוש "שכבת אל געת" לנחלים ולפשטי הצפה – שכבה בתכנית המתאר הארצית שלא ניתן לגעת בה, ושמציעה להפסיק להתעלם במפה התכנונית מנחלים ולהיעזר בהם למיתון הצפות, כאשר מתכננים שכונות או תשתיות חדשות. ליוזמה שותפים משרד החקלאות ופיתוח הכפר (אגף שימור קרקע וניקוז, גוף מטה של רשויות הניקוז), רשויות הניקוז, מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל. הטיוטה של תכנית זו כבר עברה למינהל התכנון (במסגרת התכנית האסטרטגית לשטחים פתוחים).
"לאור הגידול באוכלוסייה, משבר הדיור, הפיתוח העתידי הנדרש בערים ושינוי האקלים, נושא ההצפות עולה בשיח התכנוני באופן דרמטי. לכן, החלטנו להיות אקטיביים בנושא הזה ולסייע לרשויות הניקוז גם ברמה הכספית", אומר רפי אלמליח, ראש אגף בכיר לתכנון פרויקטים ברשות מקרקעי ישראל. "אנחנו מאמינים שהפתרון צריך להיות הוליסטי, כזה שישלב פתרונות הנדסיים לצד חברתיים. פיתוח מערכות להתמודדות עם כמויות משמעותיות של מים וחלחול של מי נגר במרחב העירוני, לצד יצירת מרחב ציבורי נעים ומזמין שבו הציבור יוכל ליהנות מזרימת המים ומשטחים ירוקים בתוך הערים".
פרסום
"אנחנו מתכננים תכנית ארצית לניהול סיכוני שיטפונות", מוסיף אטינגר. "כחלק ממנה אנחנו מבצעים מיפוי שיטתי של האתגר בשטח, בוחנים כל אגן ניקוז בנפרד, מנתחים אירועי הצפות שהתרחשו בעבר ומתייחסים לתכניות פיתוח עתידיות בערים ובסביבתן. אנחנו מייצרים שלושה סוגי מפות: מפת סיכון, המתארת את זרימת המים, מפת שימושי קרקע, המתארת אילו שימושי קרקע המים פוגשים בזרימתם, דוגמת שטח פתוח, שכונה או מתקן צבאי. לבסוף, שילובן של שתי המפות הללו מהווה 'מפת סיכון' שמייצרת עבורנו תמונה שבה ניתן לראות את פשטי ההצפה והנחלים שעליהם חשוב לנו להגן מפני הפיתוח. כך אנחנו מנסים למנוע בנייה בפשטי ההצפה ולמנוע את ההצפות בתוך הערים בעתיד".
להפוך את העיר לספוג
מעבר לאישורה ויישומה של התכנית לניהול סיכוני שיטפונות, והכנסת הנחלים ופשטי ההצפה לתכניות המתאר הארציות, כבר היום נעשות פעולות בשטח לשמירה על פשטי ההצפה של נחלים כחלק מהתמודדות עם הצפות. לדבריה של דניאלה פוסק, "אנחנו מעמיקים את פשט ההצפה הגדול של נחל איילון, מול מקווה ישראל ופארק אריאל שרון, מתוך הבנה שאזור זה מהווה מפגש של מספר נחלים וחיוני להשאיר את השטח הזה לא מבונה. התכנית היא להפוך את האזור לפארק הגדול ביותר במטרופולין גוש דן".
"אנחנו מקדמים חשיבה תכנונית בתוך המרקם העירוני בנושא מניעת הצפות ויצירת חלחול של מי נגר, לא רק ברמת העיר והשכונה אלא גם ברמת תכנון המבנים בעיר", היא מסכמת. "אנחנו מבינים שבמחוז תל אביב לא רק שאין מקום להתפתח לשטחים פתוחים מחוץ לעיר, אלא שיש גם להפוך את השטחים הקיימים בתוך העיר לקולטי נגר, וניתן לנצל את מי הגשמים באופן יעיל ומושכל".
