החלטת רשות המים לקצץ בזרימת המים לנהר הירדן, לטובת המגזר החקלאי, מעוררת סערה וחשש כבד לעתידו של אחד מנכסי הטבע החשובים בישראל. למרות אזהרות חוזרות ונשנות מצד גופי הסביבה, נראה כי שיקולים חקלאיים גוברים על הצורך הקריטי בשמירה על המערכת האקולוגית העדינה של הנהר.
ההחלטה וההשלכות: רשות המים, בנימוק של בצורת והצורך לספק מים לחקלאות בצפון – אזור שאינו מחובר למוביל הארצי ואינו נהנה ממתקני התפלה – קיבלה החלטה להפחית את ספיקת המים לירדן בכ-30%. מהלך זה, לדברי רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, צפוי לגרום לנזקים בלתי הפיכים. מומחים מזהירים מפני התייבשות הנהר, פגיעה קשה בחיות הבר ובמגוון הביולוגי הייחודי, ואף סכנה ממשית למינים אנדמיים ובסכנת הכחדה.
מעבר לפגיעה האקולוגית, עולה גם חשש בריאותי חמור. הפחתת הזרימה עלולה להוביל לעלייה בריכוז המזהמים הזורמים לכנרת, ואף לקשור בין זרימות נמוכות להתפרצויות מחלות, כדוגמת חיידק ה"עכברת" שהתגלה בעבר בנחלי הגולן.
קריאה דחופה לשינוי מדיניות: פרופ' אביטל גזית, מבכירי חוקרי הסביבה בישראל, מדגיש את חשיבות עקרון "הזהירות המונעת" במצבי אי-ודאות ומפציר ברשות המים לקדם חיסכון במים בקרב הציבור הרחב, במקום לפגוע בטבע.
החברה להגנת הטבע מביעה אכזבה עמוקה מההחלטה וקוראת לממשלה ולרשות המים לפעול באופן מיידי לקידום פתרונות ארוכי טווח:
- חיבור אגן הכנרת למערכת המים הארצית: יאפשר גמישות בניהול משאבי המים ויבטיח אספקה גם לטבע וגם לצרכנים.
- יישום תוכנית מאגרי עמק החולה: איגום מי חורף לשימוש חקלאי בקיץ ושחרור מים טבעיים לנחלים לאורך כל השנה.
המסר ברור: על מקבלי ההחלטות להוביל מדיניות מים אחראית, המבוססת על חשיבה בין-דורית ולא על ניהול משברים נקודתי. עתידו של נהר הירדן והמערכות האקולוגיות התלויות בו תלויים בכך.
