מועצת רשות המים תוציא לשימוע ציבורי את המלצות ועדת בלינקוב שחייבו את מונופול המים בהתייעלות עמוקה - אך נקברו בידי הממשלה הקודמת ■ הפוטנציאל: הוזלת המים בעוד 8%.
כשנה וחצי לאחר שהוגשו לממשלה – יוצאות לאור המלצות ועדת בלינקוב, בצעד ראשון לקראת אישורן ויישומן. מועצת רשות המים אישרה ביום חמישי לפרסם לשימוע ציבורי את המלצות דו"ח הוועדה, שבראשה עמד הממונה הממונה לשעבר על התקציבים, רמי בלינקוב. הוועדה המליצה לבצע ארבעה מהלכים שיישומם עשוי להוזיל את המים בשיעור חד נוסף – אם כי הוא כרוך בוויתור משרד האוצר על כספי תקציב ובייעול עמוק בחברות מקורות.
ההמלצות לא הועלו עד כה לאישור בעקבות לחץ שהפעילו מקורות ועובדיה נגד חיובם בהתייעלות, תוך שהם מגובים בידי משרדי התשתיות והאוצר. כך, החליטו שרי התשתיות והאוצר לשעבר, סילבן שלום ויאיר לפיד, לכונן "צוות מנכ"לים" שיבחן את ההמלצות, טרם הגשתן – מה שהביא לעיכוב עקר של היישום.
צוות זה לא פורק גם בתקופת כהונתם של השרים החדשים במשרדים. אלא שכעת האוצר הסכים למלא את חלקו בהמלצות, כדי לאפשר את הוזלת המים, בהתאם להתחייבות הקואליציונית כלפי יו"ר ש"ס, אריה דרעי.
המשמעות היא להפנות את היטלי ההפקה שגובה כיום מקורות עבור קופת המדינה מספקי מים אחרים (תאגידי מים עירוניים או חברות פרטיות) – חזרה למשק המים. מדובר בסכום ששילש עצמו מאז 2011 (400–420 מיליון שקל בשנה), שמועבר לקופת האוצר, חרף מדיניותו המוכרזת לניהול משק מים סגור.
ועדת בלינקוב המליצה לתקן את העיוות ולדאוג לכך שכספים אלה יושבו לציבור באמצעות הפחתת התעריף שנגבה ממנו. משמעות סעיף זה לבדו היא הפחתה של 5%–6% בתעריף המים הציבורי. היות שהאוצר כרך את יישום הוויתור בהטמעת רפורמה נוספת בהקצאת המים לחקלאות – הלובי החקלאי בכנסת מעכב כיום את יישום ההפחתה.
כך או כך, כעת נדרש כעת גם מילוי חלקה של מקורות ברפורמה, שמשמעותו התייעלות בסך 100 מיליון שקל בשנה.
ההמלצה השנייה של ועדת בלינקוב היתה להפחית את התשואה המוכרת כיום למקורות, מ–6.5% (צמוד) ל–4.5%. לטענת הוועדה, בסביבת ריבית נמוכה אין סיבה לגבות מהציבור תשואות גבוהות כאלה, וגם צרכני המים זכאים ליהנות מהורדת הריבית. אלא שמדובר בשינוי מהותי במגזר החברות הממשלתיות שעובדות לפי מודל עלויות (קוסט פלוס), ולטענת מקורות, בגיבוי רשות החברות הממשלתיות, עלול השינוי לאיים על איתנותה הפיננסית. המלצה נוספת היתה תיקון חשבונאי, שלפיו ההפחתה של נכסי מקורות תוארך מ–25 ל–30 שנה.
ההמלצה הרביעית, והרגישה יותר מבחינת עובדי מקורות, היתה להוציא 60% מביצוע הפרויקטים של מקורות מידי החברה הבת הקבלנית שלה, שח"מ. זאת, מחשש לניפוח עלויות ביצוע שמסובסדות ביתר על ידי הציבור.
"ספקי המים הפועלים במשק הינם בעלי אופי של מונופול, וככאלה בעלי נחישות וכוח השפעה רב בזירה הציבורית והפוליטית", כך הזהיר רק בשבוע שעבר יו"ר רשות המים, אלכס קושניר, בהתייחסו לרפורמות המעוכבות במשק המים. "אנו עדים לעתים קרובות לשימוש המונופולים ב'כלי שכנוע', כגון אנשי יחסי ציבור מיומנים ושתדלנים למיניהם, וכן יכולת מרשימה להגיע למוקדי כוח פוליטיים, על מנת לפעול לקביעת סדר עדיפויות המוכוון, לצערנו, לקדם את האינטרסים של הנהלות הגופים בעלי האינטרס או ועדי העובדים שלהם, ולא את המטרות הציבוריות שאותן נועדו לשרת — צרכני המים", הוסיף קושניר.