הפלרה כן או לא ?

ב-2014 אסרה יעל גרמן, שרת הבריאות דאז, על הפלרת מים בישראל בניגוד להמלצות גופים בריאותיים רבים ועמדות מומחי משרד הבריאות. זו הייתה אחת מההחלטות הראשונות של גרמן בתפקידה כשרת הבריאות, לאחר שכבר ניסתה להפסיק את הפלרה עוד כשכיהנה כראש עיריית הרצלייה. במאי 2015 הכריז שר הבריאות יעקב ליצמן כי יקשיב להמלצות אנשי המקצוע הרבים במשרד ומחוצה לו, יבטל את ההחלטה של גרמן ויחזיר את ההפלרה. בעקבות החלטתו של ליצמן תוקנו תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה ומיתקני מי שתיה, התשע"ג-2013), ולפני חודש (ב-16/03/2016) אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את התיקון. ב-21/03/2016 דחתה הוועדה את התנגדותה של גרמן לתיקון.

החלטת השר ליצמן גררה, כצפוי, תגובות של מתנגדי הפלרה. חברת הכנסת גרמן טענה כי ההפלרה יכולה להזיק לבריאות ואף כתבה בתגובות לדיון בנושא בפייסבוק כי היא אינה מבינה "מדוע גם רופאי הילדים, רופאי השיניים ואפילו רופאי בריאות הציבור כולם התאחדו (בבג"צ), בעד הפלרת המים". במהלך אירוני משהו הגישו אנשים שונים, כגון הזוג שי אביבי ומיכל ליבדינסקי, תלונה במשטרה על ההחלטה להחזיר את ההפלרה, בטענה כי "מרעילים את האוכלוסייה". למה אירוני? התלונות הוגשו בעידודה של קבוצה משונה בשם "מעלים את התדר", המוכרת בין היתר מתקן להחדרת כסף (המתכת) למי השתייה, אף שישנן עדויות לכך שמי כסף רעילים ומסוכנים לבריאות.

גם בתקשורת הצטרפו לחגיגה ופרסמו כתבות הפחדה בנושא הפלרה. כתבה בולטת במיוחד היא כתבתה של יפה שיר-רז, דוקטור לתקשורת עם היסטוריה של פרסום כתבות הפחדה בנושאים רפואיים שונים כגון הפלרה, חיסונים ואפילו אבולה. על פי אתר אי-מד בעקבות אחת הכתבות של שיר-רז פרסם משרד הבריאות תגובה נזעמת תחת הכותרת: "הכתבה של יפה שיר-רז – האמנם רופאה? ואולי סילופים קשים? ואי דיוקים בוטים ואולי אף פרסום שקרי?".

הכתבה הנוכחית של שיר-רז ב-Ynet נתנה במה נרחבת למתנגדי ההפלרה והציגה באופן חד צדדי את הדעות הלא מבוססות של גרמן ושל מתנגדי הפלרה אחרים. כמו כן, הוצגו מחקרים המראים לכאורה כי הפלרה לא מועילה (או אף מזיקה).

ברשומה זו אתייחס בנפרד למחקרים שהוצגו בכתבה ולטיעונים נפוצים של מתנגדי הפלרה. קוראים המעוניינים לדלג ישירות לטיעונים: לחצו כאן.

מה באמת אומרים המחקרים?

לפני שאתייחס למחקרים: מהי הפלרה? (לרקע מורחב, סקירה היסטורית וטענות נפוצות של מתנגדים, ראו את המאמר המעמיק והמצוין של תום שדה באתר של "עמותת מדעת").

הפלרה פירושה פיקוח על ריכוז הפלואוריד במים כך שרמתו תהיה בטווח המומלץ לשמירה על בריאות השן ולהגנה מפני עששת (בישראל: 0.7 מיליגרם פלואוריד לליטר מים). פלואוריד הוא יון שלילי של היסוד פלואור (F). בטבע אי אפשר למצוא פלואור חופשי אלא רק כחלק ממינרלים או כפלואוריד במים. פלואוריד נמצא באופן טבעי בכל מקורות המים, וריכוזו בהם משתנה ממקום למקום. ככלל, ריכוזו נמוך במים עיליים. במי תהום ריכוזו משתנה כתלות בעומק המים ובכמות הפלואוריד בסלעים שדרכם חלחלו, ואף עלול להגיע לריכוז גבוה בהרבה מהריכוז המומלץ. כחלק מתהליך ההפלרה מפחיתים את הריכוז הטבעי של הפלואוריד במים במקומות שבהם הוא נמצא בעודף, כמו אזור הערבה ואילת, ומוסיפים פלואוריד למים באופן מלאכותי באזורים שבהם ריכוזו נמוך מהריכוז המומלץ.

הפלרת מים מומלצת למעשה על ידי כל ארגוני המומחים בארץ ובעולם ואין מחלוקת מבחינה מדעית ורפואית כי זו שיטה בטוחה, יעילה וזולה למניעת עששת. רשימה חלקית ביותר של ארגונים התומכים בהפלרה כוללת את ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל [PDF], איגוד רופאי הילדים בישראל, משרד הבריאות, האגודה האמריקאית לרפואת שיניים (ADA),האגודה האוסטרלית לרפואת שיניים (ADA), בריאות הציבור אנגליה (PHE), ארגון הבריאות העולמי (WHO), המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (ה-CDC) – שאף דירג את ההפלרה בין עשר ההמצאות החשובות ביותר בתחום בריאות הציבור במאה העשרים – ועוד רבים.

על פי ארגונים אלו ועל פי המחקרים שהם ערכו או סקרו, ההפלרה יעילה ובטוחה. אך שיר-רז מנסה לטעון אחרת. לשם כך היא פותחת בהצגת מחקר בודד שליקטה, ושנראה כי הוא תומך בטענתה כי פלואוריד במים לא מיטיב עם השיניים. שיטת ליקוט (cherry picking) זו נפוצה בקרב מתנגדי הפלרה ומופיעה לצד שיטות נוספות במאמר הסוקר את השיטות של המתנגדים ואת המידע השגוי שהם מפיצים.

לרוב קשה עד בלתי אפשרי להסיק מסקנות ממחקר אחד, במיוחד ממחקר תצפיתי כמו זה שבחרה שיר-רז. לכן מקובל להסיק מסקנות מסקירות שיטתיות וממטה-אנליזות, המנתחות מחקרים רבים בנושא מסוים ובודקות לאן מצביעות כלל העדויות. איכות הניתוח תלויה באיכות המחקרים הנכללים בו, אך לרוב סקירות ומטה-אנליזות מושפעות פחות מההטיות העלולות להתרחש כאשר מסיקים מסקנות ממחקר בודד. בנוגע להפלרת מי שתייה, סקירות רבות הראו כי הפלרה מיטיבה עם השיניים. למשל, סקירה ששקללה תוצאות של 214 מחקרים או סקירה של המועצה הלאומית למחקר בבריאות וברפואה (NHMRC) של ממשלת אוסטרליה, ששקללה תוצאות של 77 מחקרים. כפי שכתב שדה:

"כדי לקבל תמונה כוללת לגבי יעילות ובטיחות של תרופה או הליך רפואי כלשהם צריך להסתכל על כל הראיות בתחום, תוך שקלול איכותה של כל ראיה, כלומר, מתן משקל גדול יותר ככל שהראיה איכותית יותר. מה שלא נכון לעשות הוא להסתכל על ראיה אחת ספציפית שתומכת בדעה מסוימת ולהתעלם מכל הראיות שסותרות אותה, וזה בדיוק מה שמתנגדי ההפלרה עושים – מתמקדים ביוצא מן הכלל ולא בכלל."

למרות זאת, נחזור למאמר הבודד שבחרה שיר-רז. המאמר פורסם בגיליון חג המולד ההומוריסטי של כתב העת הרפואי הנחשב British Medical Journal תחת הכותרת ההולמת:"Austin Powers bites back: a cross sectional comparison of US and English national oral health surveys".

בחינה מהירה של המאמר מגלה כי הפלרה או פלואוריד לא מוזכרים בו, וכי החוקרים לא בחנו את ההבדלים בין קהילות מופלרות ללא-מופלרות. זה פירוש יצירתי שנתנה שיר-רז למחקרם.

המחקר מראה כי בין ארצות הברית לאנגליה אין הבדל משמעותי בבריאות הפה, על פי דיווחים של משתתפים בסקרים לאומיים בנושא בשתי המדינות. החוקרים כן מצאו הבדל מובהק, לרעת האמריקאים, במספר השיניים החסרות; אך ההבדל קטן ויכול לנבוע ממספר גורמים (שהציעו החוקרים), כמו ההבדלים בין המדינות בזמינותם של רפואת שיניים ושל ביטוח בריאות והעובדה שבארצות הברית נהוג לעקור את שיני הבינה.

אז איך הצליחה שיר-רז לטעון כי המחקר מראה משהו שקשור להפלרה? היא ציינה נתון נכון: בארצות הברית ליותר מ-70% מהאוכלוסייה יש גישה למים מופלרים, ואילו באנגליה רק 10% מהאוכלוסייה נחשפים למים מופלרים. עם זאת, מאחר שבמחקר לא הפרידו בין אוכלוסיות עם גישה למים מופלרים לבין אלו שלא, ולא התייחסו לכך בחישובים (או בכלל), אי אפשר להסיק מכך דבר. באותה מידה יכלה שיר-רז לבחור כל הבדל בולט אחר בין אמריקאים לבריטים, כגון היחס לנקניק דם או לכדורגל. זאת ועוד, מחקרים בארצות הברית ובאנגליה [PDF] הראו כי בריאות השן של תושבים באזורים מופלרים טובה מזו של תושבים באזורים לא מופלרים. מסיבה זו משרד הבריאות באנגליה מעודד את הרחבת ההפלרה לאזורים נוספים.

אחת מטענות גרמן המוצגות בכתבה היא שלא נעשו מחקרים שבדקו את ההשפעות הבריאותיות של ההפלרה בישראל. למרבה פלא המחקר הבא ששיר-רז סוקרת הוא מחקר שנערך בישראל בהזמנת משרד הבריאות [תקציר]. המחקר בדק את בריאות השן של 1,210 תלמידים בני שש בישראל בשנת 2014 ומצא כי 63% מהם סבלו מעששת ברמה זו או אחרת ורק 37% היו נקיים לגמרי. על פי שיר-רז, תוצאות המחקר מראות כי הפלרה לא משפרת את מצב השיניים. עמדתם של עורכי המחקר בנוגע להפלרה שונה, והם דווקא כותבים בו כי "יש להחזיר את הפלרת מי השתיה במדינת ישראל".

כדי לנסות ולהראות שהפלרה לא מועילה בחרה הכתבת להשוות בין תפוח לסוכריית גומי: היא משווה את תוצאות המחקר מ-2014 למחקר שבו בדקו את בריאות השן בקרב בני 12בישראל בשנת 2002 [תקציר  מס' 232], כלומר היא משווה בין ילדים בני 6 עם שיני חלב (שיניים נשירות) לבין בני 12 עם שיניים קבועות. עלפי רוב, שיני חלב מתחילות לנשור בגיל 5–6 וכולן מוחלפות בשיניים קבועות עד גיל 12. מסיבה זו מקובל לבחון במחקרים על בריאות השן ילדים בני 5 או 6 או ילדים בני 12. לכן גם אי אפשר להשוות בין הנתונים על מצב השיניים של בני 6 לנתונים על מצב השיניים של בני 12 – שיניים קבועות פגיעות פחות לעששת, וכפי שמצוין במחקר מ-2014 "הפלרת המים פחות יעילה במניעת עששת במשנן החלבי".

כשעורכים השוואה הוגנת – בין בני 12 לבני 12 – מגלים כי הפלרת מים יעילה בהגנה מפני עששת. שני מחקרים ארציים בקרב בני 12, אחד שנערך ב-1989 והשני – שהוזכר כבר קודם – ב-2002, הראו שהפלרת מים יעילה בהורדת התחלואה במחלת העששת: "באזורים שבהם יש הפלרה, בריאות השן של הילדים נמצאה באופן ניכר טובה יותר מאשר זו של ילדים המתגוררים באזורים שאין בהם הפלרה". נוסף על כך, בעוד שב-1989 כ-79% מהילדים בני ה-12 בארץ סבלו מעששת, הרי שב-2002 ירד השיעור ל-54%.

בעקבות המלצות שהגישה בשנת 2007 ועדת עדין (ועדה לעדכון תקנות מי השתייה) נערך בין השנים 2011 ל-2012 מחקר בראשותו של פרופ' הרולד סגן-כהן לבדיקת יעילות הפלרת מי השתייה בישראל [תקציר]. המחקר הראה כי בשנים אלו ירד שיעור בני ה-12 הסובלים מעששת ל-51%. זאת ועוד, על פי תוצאות המחקר, הפלרת מים מונעת כ-28% ממקרי עששת השיניים של בני 12 ומצמצמת פערי בריאות, כפי שסוכם בדברי ההסבר לתיקון תקנות מי השתייה שהוגשו לוועדת הפנים והגנת הסביבה: "בערים מופלרות הפער בבריאות השיניים בין שכבות סוציואקונומיות שונות היה קטן לעין ערוך מאשר בערים בהן ריכוז הפלואוריד נמוך". סגן-כהן ועמיתיו מסכמים את מחקרם כך: "מצאנו קשר מובהק וחזק, גם לאחר נטרול גורמים נוספים של הפלרת מים עם רמת עששת נמוכה יותר ורמת בריאות (אחוזי ילדים חופשיים מעששת) גבוהה יותר. נמצא קשר בין הפלרת מים לבין סימני פלואורוזיס קלים [כתמים לבנים על השן, לפעמים כאלו שרק מומחה יכול לאתר – נ"ל], בדומה לממצאים בכל העולם. אין לראות בממצאים אלה, לדעתנו, סיבה לדאגה."

במחקר ישראלי נוסף, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת The Journal of the American Dental Association בשנת 2015, מצאו פרופ' אלי סומך, יו"ר ראש איגוד רופאי הילדים, ועמיתיו הבדל מובהק באשפוזי ילדים ומתבגרים עקב סיבוכי עששת. הסיכון לאשפוזים כתוצאה מסיבוכים גבוה פי שניים בקרב ילדים ומתבגרים באזורים לא מופלרים לעומת אלו הגדלים באזורים מופלרים.

סקירות שיטתיות על הפלרה

לאחר ששיר-רז פירשה בצורה לא נכונה את המחקר הישראלי הבודד שסקרה, היא ציינה בכתבה סקירה שיטתית על יעילות הפלרת מי שתייה במניעת עששת, שפורסמה ביוני 2015. הסקירה נערכה על ידי קבוצת קוקריין, המורכבת ממומחי בריאות מתנדבים, ושיר-רז הציגה את ממצאיה גם בעבר וגם כעת באופן העלול להטעות. מה שתוצאות הסקירה מראות באמת, בדומה לסקירות השיטתיות האחרות שכבר הזכרתי, הוא שהפלרת מי שתייה יעילה בהגנה על שיני ילדים מפני עששת. על פי הסקירה, ההפלרה מגדילה את מספר הילדים ללא עששת ב-15%. נוסף לכך, הסקירה מצאה, כצפוי, קשר בין סימני פלואורוזיס לפלואוריד במים, אך בעיקר באזורים שבהם רמות פלואוריד גבוהות בהרבה מהמומלץ באופן טבעי. החוקרים מציינים מספר הסתייגויות מתוצאות הסקירה שלהם – רוב המחקרים שעליהם התבססו הם מחקרים ישנים, בין היתר הואיל ומרגע שהצטברו די עדויות משכנעות לכך שהפלרה יעילה, ההשקעה במחקרים נוספים קטנה, וכך גם הצורך בהם. כמו כן, לא היו די מחקרים שעמדו בתנאי הסינון של החוקרים, ולכן לא היה בידיהם די מידע כדי לקבוע את יעילות ההפלרה על שיני בוגרים או את השפעותיה של הפסקת הפלרה.

החוקרים מציינים כי תנאי הסינון שנבחרו כדי לקבוע אם לכלול מחקר בסקירה או להוציאו ממנה, מתאימים לסקירות בתחום הקליני, אך אינם מתאימים לסקירות הנוגעות לבריאות הציבור. כתוצאה מהחלת תנאי סינון אלו לא נכללו בסקירה מחקרים איכותיים ומהימנים רבים.חוקרים רבים מרחבי העולם מסכימים עם הסתייגויות אלו של החוקרים. זאת ועוד, האגודה האמריקאית לרפואת שיניים הדגישה בתגובתה לסקירת קוקריין, כי סקירות שיטתיות רבות אחרות, שנעשו בשיטות המתאימות לסקירת מחקרים בנושאי בריאות הציבור, מראות כי הפלרת מי השתייה היא שיטה יעילה למניעת עששת באוכלוסייה.

לסיום החלק היחיד בכתבה ב-Ynet המתיימר להתבסס על עובדות, מציינת שיר-רז שלוש ועדות בין-לאומיות שלטענתה הצביעו על אי-הוודאות ביחס ליעילות ההפלרה ולבטיחותה. מסקנות הוועדה הראשונה הוצגו בסקירה שיטתית של אוניברסיטת יורק משנת 2000 ("סקירת יורק", PDF), שהוזמנה על ידי משרד הבריאות הבריטי. כמו הסקירות המאוחרות יותר (כמו הסקירה של "בריאות הציבור אנגליה")  סקירת יורק הראתה כי הפלרה מגנה מפני עששת באופן מובהק. הוועדה השנייה, של מועצת המחקר הלאומית האמריקאית (NRC), כלל לא עסקה בהפלרת מים מלאכותית, אלא סקרה בשנת 2006 – לבקשת הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) – את ההשפעות של פלואוריד ממקור טבעי בריכוזים הגבוהים בהרבה מהריכוז המומלץ (פי 2 עד פי 4 ויותר). הוועדה השלישית היא הוועדה המדעית לסיכוני בריאות וסביבה (SCHER) מטעם הנציבות האירופאית. בסקירה שפרסמה הוועדה הם מציינים כי הפלרת מים אינה סכנה סביבתית. כמו כן, אין סכנה בריאותית ברמות החשיפה לפלואוריד באירופה אך כאמור, ככל שריכוז הפלואוריד גדול יותר, גדל הסיכוי להופעת פלואורוזיס. על פי סקירה זו פלואוריד במים וכן פלואוריד ממקורות אחרים – כגון משחות שיניים – מגן מפני עששת. אולם, בניגוד לכל הסקירות האחרות שהוזכרו עד כה, הסוקרים סבורים שאין יתרון להפלרת מי שתייה על פני שימוש במשחת שיניים עם פלואוריד, למעט להגנה על ילדים משכבות סוציואקונומיות חלשות מפני עששת.

כפי שאפשר לראות, רובם המוחלט של המומחים ושל המחקרים תומך בבטיחותה של ההפלרה וביעילותה במניעת עששת. המחקרים שהוצגו בכתבה לא קשורים כלל לנושא ההפלרה או תומכים בהפלרה אך מוצגים על ידי הכתבת כאילו אין זה כך. מכיוון שהמחקרים לא תומכים בטענות המופיעות בכתבה, כל שנותר ממנה הם טיעונים שונים ומשונים של המתנגדים להפלרה.

מה אומרים המתנגדים?

כפי שציינתי בתחילת הרשומה, נוסף לסילוף המחקרים ניתנה בכתבה במה נרחבת לדעות הלא מבוססות של מתנגדי הפלרה, כגון גרמן ואחרים. במקום לעבור על הטענות שלהם, אענה כאן בקצרה למספר טיעונים הנפוצים בקרב מתנגדים. על חלק מטיעונים אלה ענה שדה בהרחבה במאמר שכתב.

הפלרה נמצאת במחלוקת בקרב מומחים.
כפי שקראתם בחלק הקודם של הרשומה – לא. אין מחלוקת מדעית או רפואית אמיתית לגבי הסיכונים שבמינונים תקינים של פלואוריד והשפעתם המיטיבה. המתנגדים יוצרים מחלוקת מדומה, כשאין באמת מחלוקת. ככל הנראה לא תתייעצו עם המוסכניקית שלכם לגבי רפואה ולא תתייעצו עם הרופאה שלכם לגבי תקלות ברכב. גם לא תבקשו ייעוץ בנוגע לניתוח לב פתוח או רמות כולסטרול ממנתח פלסטי או ממהנדס שבונה מסתמים. העובדה כי אדם מומחה בתחום אחד לא הופכת אותו למומחה בתחומים אחרים. רובם המוחלט של המומחים המתנגדים להפלרה הם מומחים בתחומים שאינם רלוונטיים לנושא, כגון פוליטיקאים, מהנדסי מים או חוקרים בפילוסופיה ובחשיבה סביבתית. לעומת זאת, רובם המוחץ של המומחים בנושא (רופאי הילדים, רופאי השיניים, רופאי בריאות הציבור ועוד) תומכים בהפלרה כשיטה יעילה ובטוחה למניעת עששת.

פלואוריד קיים במים באופן טבעי. הפלרה רק דואגת לשמור על איכות המים: להוסיף פלואוריד במי שתייה שהוא חסר בהם ולסנן עודפי פלואוריד במקומות שבהם יש ריכוזים גבוהים של פלואוריד ממקור טבעי. אין הבדל בין פלואוריד ממקור טבעי לפלואוריד ממקור מלאכותי.

מוספים לנו חומר כימי למים.
כל חומר בעולם הוא חומר כימי, כולל מים, האוויר שאנחנו נושמים, החומרים שמהם מורכב הגוף שלנו ועוד.

מוסיפים למים חומצה!
בארץ השתמשו בחומצה פלואורסיליצית כדי להוסיף פלואוריד למים. החומצה מתפרקת מיד במים לפלואוריד ולחול (סיליקה), כך שאינה נמצאת במי השתייה. יתרה מכך, עצם השימוש במונח חומצה לא מוסיף הרבה לדיון: מים הם חומצה הידרוקסילית, ויטמין C הוא חומצה אסקורבית, DNA הוא חומצת גרעין, חלבונים בנויים מחומצות אמינו…

פלואוריד הוא רעל.
כפי שאמר פרצלסוס, "המינון עושה את הרעל". אנחנו אוכלים רעלים כגון ציאניד (בשקדים) או פורמלין (אגסים, תפוחים, הכול). הגוף שלנו, כמו של כול יצור חי, אפילו מייצר פורמלין. אנחנו גם צורכים מוצרי צמחים רעילים כגון תה או שוקולד. ויטמין E מגדיל את הסיכוי לגידולים סרטניים מסוימים אם הוא נצרך בכמויות גדולות. בריכוזים נמוכים הוא מועיל וחיוני. אין מחלוקת על כך שכל חומר בעולם, כולל מים, הוא רעיל במינונים גבוהים. ויטמין D, למשל, רעיל כמו ארסן. אולם, כדי להגיע להרעלת פלואוריד מהריכוז שיש במים מופלרים צריך לשתות כמויות מים שיגרמו למוות מהרעלת מים הרבה לפני שהפלואוריד יצליח לגרום לנזק.

החומצה שמוסיפים למים מכילה רעלים כמו ארסן ועופרת.
החומצה המרוכזת לא טהורה ב-100% ויש בה מספר מזהמים בריכוז נמוך. לאחר מהילת המזהמים במים ריכוזם כה נמוך עד שהוא מתחת לסף הרגישות של המדידות שמבצע משרד הבריאות. למשל, שדה חישב את ריכוזו הסופי במים של ארסן, הנמצא בחומצה המרוכזת בריכוז של 400 מיליגרם ארסן לקילוגרם חומצה: החומצה נמהלת בריכוז של 1.25 מיליגרם לליטר מים, כלומר מתקבלים כ-500 מיליגרם ארסן במיליון ליטרים של מים, או 0.0005 מיליגרם של ארסן לליטר מים. זהו ריכוז נמוך לאין שיעור מהריכוז המקסימלי המומלץ על ידי הרשות להגנה סביבתית של ארצות הברית, העומד על 0.01 מיליגרם לליטר. מתכת רעילה הנמצאת בחומצה בכמות זהה לארסן היא עופרת, שריכוזה המקסימלי המותר במים לפי תקן של אותו ארגון הוא 0.015 מיליגרם לליטר. בשני המקרים כמות המתכות במים נמוכה פי עשרים ויותר מהתקנים המחמירים ביותר. וכאמור, מדידות הנעשות במים לא מצליחות לזהות חריגות לפני ואחרי ההפלרה. זה לא מפתיע, כי הריכוז שכביכול מוסף למים קטן בהרבה מהווריאציה הטבעית שיש במים מלכתחילה.

מחקרים הראו שפלואוריד פוגע בעצמות.
אין סכנה לכך בריכוז המומלץ (ואף בריכוזים הגבוהים ממנו) כפי שנכתב למשל בסקירה של SCHER ובסקירה של NRC. רק חשיפה ממושכת לריכוזי פלואוריד הגבוהים פי כמה מהמומלץ עלולה לגרום לפלואורוזיס של העצם, שבמצב מתקדם עלולה לגרום לכאב ולפגיעות בפרקים.

מחקרים הראו שפלואוריד גורם לירידה ב-IQ.
לא בריכוז המומלץ. כפי שכתב שדה: "מחקר נוסף שהמתנגדים אוהבים לצטט הוא 'מחקר הרווארד' – סקירה שיטתית של הספרות המדעית שמצאה קשר בין ריכוז פלואוריד גבוה במים לבין פגיעה במדד ה-IQ אצל ילדים. גם כאן החוקרים לא מסיקים מסקנות לגבי הפלרה מלאכותית של מי השתייה, אלא לגבי ריכוזי פלואוריד גבוהים במים והשפעותיהם. ריכוזי הפלואוריד במחקרים שנכללו בסקירה היו גבוהים פי 2–11 מהריכוזים הנהוגים בארץ. למעשה במרבית המחקרים התבצעה השוואה לאנשים שצרכו מים עם ריכוז פלואוריד של 0.5–1 מ"ג לליטר, בדומה לריכוז בהפלרה מלאכותית. כלומר, המחקרים הראו בפועל שריכוז פלואוריד כמו זה שנהוג בהפלרה מלאכותית בארץ הוא בטוח, בעוד שריכוז גבוה מכך פי כמה – אינו בטוח."

פלואוריד גורם לסרטן.
סקירות של מחקרים שבדקו נושא זה, כגון סקירת יורק או הסקירה של SCHER, לא מצאו עדות לקשר בין פלואוריד לגידולים סרטניים.

פלואוריד הוא תרופה.
לא. פלואוריד נמצא באופן טבעי במי שתייה. בהפלרה מווסתים את ריכוז הפלואוריד הטבעי במים. אם רמתו גבוהה מהטווח המומלץ לשמירה על בריאות השן ולהגנה מפני עששת מפחיתים את ריכוזו במים; אם רמתו הטבעית נמוכה מהטווח המומלץ, כך שעלול להיווצר מחסור שיגרום לפגיעה בבריאות השן, מוסיפים למים פלואריד ממקור חיצוני. מי שתייה נתונים לפיקוח הדוק, והחומרים שבהם מווסתים כך שהמים יהיו "מוצר צריכה" בטוח ובריא. הפלרה היא רק אחד הטיפולים השומרים על איכות המים, והיא אינה תרופה, בדיוק כפי שהוספת כלור למים (המגנה מזיהומים חיידקיים במים ומונעת מחלות), סינון המים או הוספת סיליקטים אינם טיפולים רפואיים.

אסור לכפות על אנשים לצרוך פלואוריד אם הם לא רוצים בכך.
זה לא טיעון מדעי-רפואי אלא טיעון אתי. המדינה כופה עלינו דברים רבים – מסים, שירות צבאי (על חלקינו), נהיגה בצד ימין של הכביש, חגורות בטיחות ועוד. לרוב לכפייה זו יש הצדקה ולכן לא נשמעים קולות רבים המתנגדים לה: אין הרבה אנשים שיתמרדו נגד הכלרה או נגד נהיגה בצד ימין של הדרך. מדינת ישראל אחראית לספק לתושביה מים באיכות מיטבית שלא יפגעו בבריאותם. לשם כך היא מחטאת את המים – והיא צריכה לעשות זאת במינון נכון כדי לא לסכן את השותים – ומוסיפה ומוציאה מהם חומרים שונים. כל הטיפולים שנעשים למים הם "כפייה" עם הצדקה והם אינם שונים מהפלרה. "כופים" עלינו במים כלור, מגנזיום, אבץ, יוד וחומרים רבים אחרים. דווקא הפסקת ההפלרה כופה על אזרחים רבים – בפרט מהשכבות החלשות באוכלוסייה – סיכון מוגבר לעששת וצריכת מים ברמה ירודה. מדוע לכפות זאת עליהם כאשר מי שלא מעוניין לצרוך מים המופלרים באופן מלאכותי יכול להשתמש במכשירי סינון על בסיס אוסמוזה הפוכה או לשתות מים מינרלים או ממקורות מים טבעיים כגון שלוליות?

הוספת פלואוריד למים תעלה לציבור כסף רב.
הפלרת מים היא הדרך היעילה ביותר לתת פלואוריד למי שזקוק לכך והיא גם זולה ובטוחה. על פי נתוני משרד הבריאות"ההפלרה היא זולה ביותר: חמישה שקלים לתושב לשנה" וכן "כל שקל המושקע בהפלרה חוסך כ-40 שקלים בטיפולי שיניים."

למה דווקא למים? במקומות אחרים בעולם מפלירים מלח או חלב.
הוספת הפלואוריד למזון מגדילה את הסכנה למינון יתר באזורים כמו הערבה, שבהם המים מכילים פלואוריד טבעי בריכוז גבוה. בהפלרה דואגים לווסת את רמות הפלואוריד במים כך שבסופו של דבר כולם ייחשפו לריכוז המומלץ של פלואוריד. נוסף על כך, הפלרה במלח או בחלב יעילה פחות מהפלרת מים ויקרה יותר. הראיות ליעילות הפלרת מלח או חלב חלשות משמעותית מהראיות לטובת הפלרת מים, לכן אי אפשר להתלונן על איכות מחקרי ההפלרה ובאותה נשימה להציע חלופה שנבדקה במחקרים ירודים.

ועדת עדין המליצה להפסיק עם ההפלרה.
מומחי ועדת עדין קבעו כי על פי המחקר המדעי והרפואי, הפלרה מונעת עששת והיא בטוחה במינונים הנהוגים בישראל. הוועדה המליצה להשאיר את התקנים לריכוזי פלואוריד במים ברמות הקיימות בתקנות. כמו כן היא קבעה כי מי ים מותפלים יופלרו לריכוז מיטבי לפני אספקתם לצרכנים. בנוסף, המליצה הוועדה על מחקר ארוך טווח שיבחן את השפעת ההפלרה בתנאים של מדינת ישראל, ותוצאותיו יידונו לאחר עשר שנים. היא גם המליצה לערוך דיון נוסף בנושא ההפלרה חמש שנים לאחר פרסום המלצותיה. כלומר, מבחינה מדעית הוועדה תומכת בהפלרה.

הוועדה דנה גם בחובת ההפלרה, אף שסוגיה זו לא נכללה במטלות הוועדה. על פי נספח 6 בסיכום עבודת הוועדה, לא הייתה לה סמכות לדון בכך והנושא לא עלה לדיון במליאת הוועדה אלא התקיים בניגוד לכללי הוועדה עצמה. למרות זאת, המליצה הוועדה ברוב קטן (של שישה לעומת ארבעה ונמנע אחד) לבטל את חובת ההפלרה, כך שהיא לא תהיה חובה ממלכתית גורפת, אלא נתונה להחלטה על פי צורכי הציבור בכל יישוב ובאחריותה של הרשות המקומית הרלוונטית. הנימוקים להמלצה זו היו אתיים בלבד, לא מדעיים או רפואיים.

הגורמים המקצועיים הרלוונטיים במשרד הבריאות קבעו כי לא מומלץ לבטל את חובת ההפלרה (מכתב מ-24 בינואר 2010, מצוטט כאן [DOC]): "כאשר הוגשו המלצות הוועדה למנכ"ל משרד הבריאות הוא התייעץ עם מומחים בתחום בריאות הציבור ורפואת השיניים הציבורית, שהביעו עמדה כי צורכי הציבור מצריכים הפלרת מי השתייה בכל המדינה. משום כך המנכ"ל החליט לא לשנות את המצב. יש להעיר שסוגיית החובה לא נכללה כלל במטלות הוועדה". בסופו של דבר גרמן, עם כניסתה לתפקיד שרת הבריאות, התעלמה מהמלצות מומחי משרדה וכן מהמלצות ועדת עדין ואסרה על הפלרת מים בישראל.

לסיכום, הפלרת מי שתייה היא השיטה היעילה ביותר למניעת עששת והיא בטוחה ביותר. זאת ועוד, נמצא כי היא מצמצמת פערי בריאות בין שכבות סוציואקונומיות שונות ובכך מסייעת לצמצום פערים חברתיים-כלכליים.

קישור לפוסט המקורי

על המחבר

ד"ר נעם לויתן הוא בעל דוקטורט בביולוגיה (Ph.D.) מטעם מכון ויצמן למדע. הוא כותב בקביעות מדע פופולרי בבלוג SciPhile | תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות, בכתב העת "גליליאו", באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי ולעתים במקומות נוספים. הוא ממנהלי "מדע גדול, בקטנה" וממייסדי עמותת מדעת. אפשר למצוא את נעם בטוויטר ובפייסבוק.

תודה לעינת חורין על העריכה הלשונית.