להמציא את המים מחדש

דין קיימן ידוע בעיקר כממציא הסגוויי, אבל הפיתוח המדעי השאפתני ביותר שלו הוא הסלינגשוט, מטהר מים שמבקש לפתור את בעיית המים המזוהמים בעולם השלישי. סרט תיעודי שעוסק במיזם שלו מנסה לבדוק אם מדובר בטכנולוגיה שתשנה את העולם או בעוד כישלון מפואר

פרסום

בן ישי דניאלי

החלום הגדול של דין קיימן הוא לבנות מכונת זמן. מאז שהיה ילד דמיין איך ייכנס למכונה וישגר את עצמו למאה השלישית לפני הספירה, הישר אל בית המרחץ הציבורי בסירקוסאי שבסיציליה. אם יהיה לו קצת מזל, אולי יספיק לראות את ארכימדס יושב באמבטיה ומכריז: "אאוריקה!" כמו ארכימדס, גם דין קיימן ממציא המצאות שמשנות את פני האנושות. וכמוהו ממש, ההמצאה הגדולה שעליה הוא עובד בשנים האחרונות קשורה למים.

אבל בואו נחזור אחורה. קיימן נולד ב-1951 למשפחה יהודית בניו המפשייר. כילד אובחן כדיסלקט והתקשה בקריאה, אבל הסקרנות והצמא הבלתי נגמר לידע סייעו לו להתגבר על המכשולים וללמוד כל תחום שרצה באופן יסודי. במיוחד נמשך להנדסה וניסה למצוא פתרונות לבעיות פרקטיות שבהן נתקל. מהקולג' נשר מבלי להשלים את לימודיו, אבל עד גיל 30 עשה הון לא מבוטל לאחר שפיתח מתקן להזרקת תרופות לבקשת אחיו הרופא. משם הדרך הייתה קצרה לשורה של המצאות בתחום הרפואי, שמיצבו אותו כאחד המוחות המבריקים בתחום.

המצאה מוכרת יותר של קיימן מהשנים האחרונות היא הסגוויי – אותו כלי רכב דו-גלגלי ממונע שנשלט על ידי תנודות הגוף. מבחינת קיימן, המצאה זו הייתה אמורה לפתור את בעיות זיהום האוויר במרכזי הערים. הסגוויי אמנם לא תפס (לסיבה לכך נחזור מאוחר יותר), אבל קיימן המשיך לשגר לאוויר העולם המצאות אחרות בקצב מסחרר, כמו כיסא גלגלים שיכול לעלות במדרגות ויד ביונית שנעה כמו יד אנושית ושניתן להשתיל אותה לקטועי גפיים (היד אושרה רק לאחרונה על ידי מינהל התרופות האמריקני).

דין קיימן, גאון ואידיאליסט. צילום: jason gessner, Flickr

מים מטוהרים לכולם

אך לא הסגוויי ושלל ההמצאות הנוספות עומדים במרכז הסרט התיעודי "סלינגשוט", שהוקרן השבוע במרכז האמריקאי בירושלים בנוכחות הבמאי ומפיק הסרט פול לזרוס. סלינגשוט (קלע או רוגטקה) הוא הפרויקט המתמשך האחרון של קיימן, שהפך למשימת חייו: לספק מים נקיים לכל תושבי כדור הארץ, וכך לפתור מחצית מבעיות התחלואה בעולם. את ההשראה קיבל ממכשיר טיהור מים שאותו בנה בשביל אחת ממכונות הדיאליזה הביתיות שפיתח בצעירותו. מכשיר טיהור המים הקטן והנייד, כך הבין קיימן, יכול לצאת מהבתים ולפתור את בעיות המים של העולם המתפתח.

העיקרון שעומד מאחורי ההמצאה הוא פשוט, אבל גאוני: במקום להתאים לכל מקום בעולם את טכנולוגיית טיהור המים הייחודית לו (התפלה, הכלרה, סינון ועוד), מדוע לא לייצר לכל העולם מים מטוהרים ברמה הגבוהה ביותר – כלומר, מים מטוהרים בסטנדרטים של הרפואה המערבית, שמושגים באמצעות הרתחה ועיבוי?

המטרה העיקרית של קיימן היא להביא מים נקיים למדינות המתפתחות. צילום: UNICEF Ethiopia, Flickr

לשם כך, קיימן ו-400 העובדים בחברה שלו (DEKA) פיתחו אבטיפוס למכשיר טיהור מים שיהיה קל וקטן מספיק כדי להישלח לכל קצוות תבל. במהלך מבריק נוסף חבר קיימן לחברת "קוקה קולה", כדי לנצל את מערכת האספקה המתקדמת שלה ולשלוח את ההמצאה שלו לדרום אמריקה ולאפריקה. "קוקה קולה" מצדה נהנתה משיפור בתדמית הציבורית שלה, לאחר שהואשמה כמה שנים קודם לכן בבזבוז אדיר של מים בעולם השלישי. הסלינגשוט של קיימן נשלח באמצעות המשאיות של ענקית השתייה הקלה לכפרים נידחים, שסובלים ממחסור במים וממוות של ילדים ממחלות שמועברות במים, כמו בילהרציה וכולרה. בסצנה מרגשת בסרט ניתן לראות ילדים בגאנה עטים על המתקן של קיימן ושותים מי ברז לראשונה בחייהם. המבט על פניהם הוא תזכורת לכל אדם בעולם המערבי שהמובן מאליו בעבור אדם אחד הוא מושא הכיסופים בשביל זה שאין לו.

פרסום

לא הכול זורם

קיימן הוא אידאליסט. יש לו התלהבות של ילד והוא מאמין שטכנולוגיה יכולה לשנות את העולם. אבל במקרים רבים בחייו המציאות טפחה על פניו – כך היה במקרה של הסגווי, וגם מהסלינגשוט הוא לא בדיוק רווה נחת. המכשיר אמנם פועל היטב, אבל החלקים שלו מורכבים וכבדים מאוד, מה שהופך אותו ליקר מדי ולא נייד מספיק. בעיה נוספת היא שכמו כל טכנולוגיה, לוקח זמן להתרגל אליה. כך, למשל, בכפר אחד בגאנה שבו הותקנה המערכת התברר שהתושבים המאושרים לוקחים את המים הביתה וממהרים להעביר אותם למכלי פלסטיק מזוהמים, לרחוץ בהם ידיים ואז לבשל בהם. חינוך, למד קיימן, הוא עניין שדורש יותר זמן וסבלנות מאשר פיתוח טכנולוגיה.

ב-2014 נדמה היה שמשהו מתחיל לחרוק בפרויקט "סלינגשוט", והמיזם המשותף עם "קוקה קולה" לא התקדם כמתוכנן. מפיק ובמאי הסרט, פול לזרוס, נודד עם הסרט ברחבי העולם מתוך מטרה להעלות את המודעות להמצאה הזו. נדמה שבלזרוס דבק משהו מההתלהבות הבלתי נגמרת של קיימן. אך גם הוא מודה שהעקב אכילס של קיימן בכל המצאותיו הוא התמחור – הפתרונות הטכנולוגיים הגאוניים על הנייר לא תמיד מיתרגמים למוצר שמישהו יהיה מוכן לקנות.

ההיסטוריה מראה שבשביל שפיתוח טכנולוגי יאומץ על יד האדם צריך גם קצת מזל. יכול להיות שדווקא אירועים כמומשבר המים בפלינט או הבצורת המתמשכת בקליפורניה הם אלה שייאלצו את הממשל לאמץ את הסלינגשוט ולתמוך בו בצורה שתאפשר לייצר אותו בצורה מסחרית. ואז, הדרך לשאר העולם תהיה סלולה.

קיימן זכה בחייו בפרסים ובכיבודים רבים. על הקיר בביתו תלויה שורת דיוקנאות של מדענים גדולים שצייר לו אביו: ארכימדס, דה-וינצ'י, גליליי ואיינשטיין. אם היה בוחר להישאר במסדרונות האקדמיה, אולי היה הופך לתיאורטיקן גדול כמוהם. אבל יכול להיות שבניגוד אליהם, את שמו של קיימן יכיר בעוד כמה שנים כל ילד בעולם.