מים נט פורטל מקצועי למים.
כבר מספר שנים שהמדינה קוראת לנו בקמפיין נרחב לחסוך במים כי "ישראל מתייבשת". כולנו מרגישים
את שנות הבצורת, ומניחים שהפתרון היחידי לבעיית המים הוא התפלה.
הדרישה למים בישראל נמצאת בעליה מתמדת, בעיקר בגלל הגידול הדרמטי במספר התושבים, העלייה
ברמת החיים שמלווה בצריכת מים גבוהה יותר, והצורך לספק לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית מים
בכמויות הולכות וגדלות. לצד העליה בביקוש למים, מצאי המים שהטבע יכול לספק לנו נמצא בירידה
בגלל שינוי האקלים שמשפיע על אזורנו, תהליכי עיור, שמביאים לכך שפחות מים מחלחלים למי התהום,
ופגיעה באיכות המים כתוצאה מזיהום של מאגרי המים הטבעיים )האקוויפרים(.
הערכות מדברות על כך שעד 2050 אוכלוסיית ישראל תוכפל. תכנית האב למשק המים מדברת על
הכפלה ואף יותר של מספר מתקני ההתפלה בישראל עד 2050 .כלומר, שהפתרון העיקרי לביקוש למים
הוא התפלה )ביתר שאת( של מי-ים. להתפלה מסיבית של מי-ים השלכות סביבתיות לא מבוטלות,
שמתבטאות בתפיסת שטחים בקרבת החוף, צריכת אנרגיה גבוהה שכרוכה בזיהום אוויר, והשפעה על
הסביבה הימית. לכן, אנו גורסים שבמקביל להרחבת מפעל ההתפלה, יש לעשות כל מה שנדרש כדי
לשמר את מאגרי המים הטבעיים שלנו כמקור מים משמעותי ואיכותי.
פרסום
כמה עובדות
בישראל 365 אתרים שבהם מי התהום מזוהמים, מתוכם 55-50 אתרים גדולים עם זיהום חמור שמקורו בפעילות
תעשייתית. השטח המזוהם באתרים המרכזיים מגיע ל- 83 קמ"ר
נפח המים המזוהמים מוערך ב 1.2 מיליארד מ"ק – יותר מסך כל הצריכה השנתית של מים שפירים בישראל,
הנאמדת בכ- 45.1 מיליארד מ"ק!
בשני האתרים המזוהמים הגדולים ביותר – בתע"ש רמת השרון ובתע"ש גבעון – נפח זיהום משותף של כ- 860
מיליון מ"ק, שווה ערך לכמעט כל הצריכה הביתית של מים שפירים בישראל הנאמדת ב-850 מיליון מ"ק!
ההשלכות העצומות של הזיהום – בעשרים השנים האחרונות נפסלו 48 קידוחי הפקה לאחר שנתגלו בהם מזהמים שמקורם
תעשייתי– מדובר בכמות שמהווה כרבע מסך הבארות שנפסלו בשנים האלה – למעלה ממאתיים בארות – שרובן נסגרו
לאחר שנתגלו בהן ריכוזים חריגים של ניטרטים, מזהמים שמקורם בזליגה של דשנים חקלאים.
איך הגענו למצב הזה?
רשות המים אינה משקמת
מתוך כלל האתרים עם זיהום שמקורו תעשייתי, רק ב- 9 החלו פעולות שיקום – פחות מחמישית מהאתרים הקיימים.
מתוך 18 אזורי תעשייה עם זיהום במי תהום, פעולות שיקום החלו בשניים בלבד. מתוך 9 מפעלי התעשיות הביטחוניות,
שהם כאמור המזהמים הגדולים ביותר, שיקום החל ב-2 בלבד )באחד מהם, תע"ש רמת השרון, מדובר בפיילוט(.
רשות המים אינה מנטרת
מתוך 251 אזורי התעשייה, מערך לניטור מי תהום הוקם עד היום ב-21 ,כלומר ב- %8 בלבד. הפער הגדול בין כמות מתקני
התעשייה שקיימים בישראל לבין הבודדים שמנוטרים מצביע על כך שייתכן ונפח המים המזוהמים גדול באופן משמעותי
מזה שמוערך כיום.
* רשות המים יכולה להוסיף כ-100 מיליון מ"ק של מים שפירים בשנה, על ידי חידוש ההפקה מהבארות שנסגרו וטיוב
המים לרמת מי שתייה.
פרסום
חשיבות המים הטבעיים
למים הטבעיים ובפרט למי התהום תפקיד חשוב גם ב"עידן המים המותפלים", שכן הם "תכנית החסכון" של אזרחי ישראל
בכל מה שקשור למים. מאגרי מי תהום נקיים מאפשרים אגירה של מים, ובפרט עודפי מים מותפלים, בשנים ברוכות
משקעים, וניצולם בשנים שחונות. רק מאגרי המים הטבעיים יאפשרו בעתיד גמישות תפעולית למשק המים, ואספקה
סדירה של מים במקרה של פגיעה במתקני ההתפלה. לכן, למען הדורות הבאים, וכדי שיהיה לנו משק מים מגוון ואיכותי,
חייבים לשקם את מי התהום, את האקוויפרים, שחלקים משמעותיים מהם זוהמו כתוצאה מפעילות תעשייתית, ביטחונית
וחקלאית לאורך השנים.
מיליון מטר-קוב
2050 2030 2020
אוכלוסיה התפלת מי ים קולחים מים שפירים טבעיים
הערכה של היצע המים וכמויות המים המותפלים שידרשו עד 2050 .מבוסס על "תוכנית אב למשק המים ניתוח הסתברותי של הפער בין הביקוש למים שפירים וההיצע הטבעי ברמה הארצית, לתקופה עד 2050 ,"שפרסמה רשות המים.
הזנחה של מי התהום
שיקום של מי התהום, או הרחקה של הזיהום מהמים, קורה כיום בצורה מצומצמת. ברובם המוחלט של האתרים בהם
קיים הזיהום המשמעותי ביותר טרם החלו פעולות שיקום, זאת על אף שבחלקם הגדול הזיהום התגלה לפני שנים רבות.
הבעיה המשמעותית ביותר היא דווקא באתרים שהאחריות עליהם היא של המדינה – אתרי התעשיות הביטחוניות. מצב
זה מתאפשר כיוון שהחוק הקיים כיום אינו מחייב שיקום של מי התהום, במקרה של זיהום. לרשות המים, שאחראית, בין
דו"ח הלחץ / בחירות 2019 ואתגרים לממשלה הבאה 51
היתר, על מאגרי המים בישראל, ישנם כלים שמאפשרים לה לחייב גורמים פרטיים כמו חברות דלק או מפעלים לשקם
את המים, אך אין לה חובה לעשות כך. לכן, כשמדובר בזיהומים שהם באחריות המדינה והעלות שנדרשת לשיקום היא
עצומה – הכל נשאר תקוע.
נתונים על צריכת המים בישראל וזיהום מי התהום:
צריכת המים השפירים )המתוקים( בישראל נושקת ל-2 מיליארד מ"ק )1 מטר-קוב = 1000 ליטרים(.
כיום, שליש מהמים המתוקים הם מי-ים מותפלים והיתר הם מי תהום ומים עיליים )כמו מי כנרת ומים מנחלים ומעיינות(.
המים המותפלים מיוצרים בחמישה מתקני התפלה שמפיקים ביחד כ 640 מיליון קוב כל שנה. מים מותפלים מהווים
כשליש מהמים המתוקים בישראל, וכ- 80-75 אחוז ממי השתייה )המים שמסופקים לצריכה ביתית(.
ממי התהום מפיקים 700 מיליון קוב מים מתוקים ועוד 200 מיליון קוב של מים מליחים )רמת מליחות שלא מאפשרת
שימוש בהם כמי שתייה אלא רק להשקיה(. מי התהום מופקים ממספר אקוויפרים- ההפקה העיקרית היא מאקוויפר
ההר )ירקון תנינים( ומאקוויפר החוף.
אקוויפר החוף הוא אחד ממאגרי התהום החשובים בישראל. הוא מספק מדי שנה כ-250 מיליון מטר-קוב. סמיכותו
למוקדי האוכלוסין המרכזיים בישראל וקרבת מפלס מי התהום לפני הקרקע הופכים אותו לנגיש מאוד מצד אחד,
ולפגיע וחשוף לזיהומים מצד שני )המרחק שהמזהמים צריכים לעבור מפני השטח למי התהום נע בין מטרים בודדים
בסמוך לחוף לעשרות מטרים בחלקים המזרחיים יותר של האקוויפר(.
בהתאמה, מרבית מקרי זיהום מי התהום בישראל הם באקוויפר החוף. מזהמים, כגון דלקים, חומרים תעשייתיים, חומרי
הדברה, דשנים, חומרי נפץ, מרכיבי תרופות ועוד, זלגו במשך השנים למי התהום, חלקם בעקבות הזרמה מכוונת וחלקם
כתוצאה מתקלות או אסונות סביבתיים.
רשות המים עוקבת אחרי 365 אתרים בהם נמצא זיהום במי התהום או שקיים חשד מבוסס לכך שישנו זיהום.
לפי רשות המים, הזיהום משפיע על %8 מהאוגר התפעולי )נפח המים שבפועל ניתן לשאוב – יש לזכור כי נפח מי
התהום גדול בהרבה מהאוגר התפעולי, אך לא את כולו ניתן להפיק(. המשמעות היא שלא ניתן להשתמש ב כעשירית
מנפח המים באקוויפר, מהחלק שהוא בר הפקה כמובן.
זיהום מי התהום כתוצאה מפעילות תעשייתית ודלקים הביא לסגירה של 48 בארות להפקת מים! מאות בארות נוספות
נסגרו כתוצאה מזיהום מרחבי שנובע מזליגה של עודפי דשנים משדות חקלאיים.
הזיהום לא עומד במקום – הוא מתפשט והופך אזורים שהיו עד לא מכבר נקיים למזוהמים. דוגמא טובה לכך היא אתר
תע"ש גבעון )מפעל גדול של התעשייה הצבאית(, שממוקם ליד רמלה. מזהמים מהאתר הגיעו בשנים האחרונות עד
לרחובות ונס ציונה, מרחק של 6 ק"מ מהמפעל. ההגעה של המזהמים לאזורים אלה הביאה לסגירה של בארות מים
בשתי הערים. כיום, כדי לחדש את ההפקה מבארות המים באזור זה, נדרש להקים בצמוד לבאר מתקן טיפול למים
שירחיק את המזהמים מהמים.
לזיהום מי תהום כמה השפעות שליליות:
כאשר ישנו זיהום במים, לא ניתן להשתמש בהם עוד לשתייה, לפחות ללא טיהור.
לזיהום מי התהום השפעות על בריאות הציבור, שחשוף למזהמים דרך שימושים ישירים במים כמו שתיה ומקלחת
)רלוונטי במקרים מסוימים, בעיקר בפרקי זמן שקודמים לגילוי של הזיהום(, ודרך נשימה של גזים מזוהמים שנפלטים
)מתאדים( ממי התהום ועלולים להגיע לפני השטח או לחללים תת-קרקעיים, כמו קומות המרתף בבניינים.
בנוסף, כאשר מתגלה זיהום במי התהום, תכנית בנייה ופיתוח של השטח מתעכבות ונעצרות, לעתים לשנים רבות, עד
שתושלם חקירת מי התהום ותוקם תשתית שתאפשר שיקום של המים.
מעבר להשפעות הישירות, לזיהום מי תהום השלכות על ניהול משק המים:
למי התהום, ובפרט לאקוויפר החוף, חשיבות רבה. אפשר לתאר את מי התהום כתכנית החיסכון של מדינת ישראל,
בכל מה שקשור למים.
האקוויפר מאפשר לאגור את עודפי המים בשנים ברוכות משקעים. כך למשל, ניתן לאגור את עודפי המים, גם אלה
ממתקני ההתפלה, במי התהום, ולשאוב אותם בשנים שחונות, דוגמת חמש השנים האחרונות.
עובדה זו מקבלת יתר חשיבות לאור כך שההפקה ממתקני ההתפלה היא "קשיחה" ומעוגנת בחוזים מול החברות
שמבצעות את ההתפלה. לכן רק מי התהום יאפשרו את הגמישות תפעולית שכה נדרשת למשק המים.
בשעת חירום, או אם תתרחש פגיעה באחד ממתקני ההתפלה, מי התהום הם תכנית הגיבוי לאספקת מים למדינת ישראל.
