מלחמה על מחיר המים

המאבק על מחיר המים לחקלאים הפך למאבק בין חקלאי הצפון, המפיקים את המים בעצמם ומשלמים עליהם הרבה פחות – לבין חבריהם בדרום, המקבלים את המים שלהם ממקורות

מי שמסייר בימים אלה בצפון לא יכול להחמיץ את המראה העגום של הנחלים, המעיינות ושאר מקורות המים שנמצאים בשפל שלא נראה כמוהו שנים רבות. אבל אם חשבתם שהסיבה היחידה לכך היא הבצורת הקשה – טעיתם.

פרסום

מקורות המים המדולדלים בצפון מנוצלים על ידי אגודות המים, גופים היסטוריים הנמצאים בבעלות קיבוצים ומושבים ותיקים, ששמרו בידיהם את הזכויות לשאוב מים מהנחלים ומהמעיינות בכמויות כמעט בלתי מוגבלות ובעלויות נמוכות בהרבה ממחיר המים שדורשת מקורות.

הטיעון של חקלאי הצפון הוא שהם אינם אשמים בכך שעלויות ההפקה ממעיינות ונחלי הצפון נמוכה כל כך, והם אפילו חוסכים כסף למדינה בכך שהם מפיקים את המים ביעילות ובמחיר נמוך, אבל הטיעון הזה הוא בבחינת דמגוגיה זולה. הסיבה: על כל קוב מים זול שהחקלאים מפיקים לעצמם בצפון, המדינה נאלצת לרכוש עוד קוב מים יקר ממתקני ההתפלה שלאורך החוף.

אלמלא היו ארבעת מתקני ההתפלה שלאורך מישור החוף פועלים במלוא התפוקה, המדינה הייתה נאלצת לשאוב את המים החסרים מהכנרת. כיוון שמפלס הכנרת נמצא כבר היום סמוך מאוד לקו האדום, ברור שחקלאי הצפון לא היו יכולים להמשיך ולנצל בצורה פרועה כל כך את מקורות הכנרת – הירדן, החצבאני ודן. במילים אחרות, חגיגת השאיבות של חקלאי הצפון מתאפשרת הודות ליתר הצרכנים ה"פראיירים" שמשלמים 2 שקלים ויותר לקוב של מים מותפלים. "משק המים בצפון לא מחובר טוב וזה יוצר טרייד אוף מאוד בעייתי של מים", אומרים במשרד האוצר. "אם היו לוקחים מים במערכת הארצית היה אפשר להזרים הרבה יותר מים בירדן. היום הכנרת לא מצליחה לספק את צורכי המים של האזור שצמוד אליה, אבל אם לא היו מתקני התפלה, החקלאים לא היו יכולים לשאוב מים מהנחלים".

פרסום

אלא שלרוב החקלאים במדינה אין בכלל אופציה להפיק מים באופן פרטי או אפילו לרכוש מים ממפיקים פרטיים. הם נאלצים לשלם מחיר מלא על המים שמספקת להם חברת מקורות. המציאות הזאת היא נחלתם של כמעט כל החקלאים בדרום הארץ, בנגב ובערבה וגם של חקלאים בצפון, בעיקר ביישובים חדשים שהוקמו לאחר שמקורות המים הטבעיים "נתפסו", ושל יישובי גב ההר שלא נהנים מקרבתם של מקורות מים טבעיים. "זה כמו לומר שמפעל שנמצא ליד תחנת הכוח החדרה צריך לשלם פחות על החשמל ממפעל שנמצא בגליל", אומרים באוצר, "זו מציאות הזויה שלא קיימת בשום תשתית אחרת והיא לא בת קיימא. המים הם מוצר ציבורי של המדינה והמדינה מחויבת בחוק לחלק אותם שווה בשווה".