מים נט פורטל מקצועי למים.
ד"ר אריה פיסטינר, ממונה על מניעת זיהום מים מדלקים, המשרד להגנת הסביבה
פרסום
בארץ ישנם מספר מוקדי זיהום של מי תהום שנגרמו בעיקר בשל תנאי תפעול לקויים של מתקנים לאחסון והובלה תת קרקעים של דלק. ממשק הדלקים בארץ כולל בתוכו מעל 2000 תחנות דלק, מכלי סולר המשמשים לחימום בתחום של בתי מגורים, מכלי דלק עיליים המפוזרים בחוות מכלים גדולות וקטנות, רשת מסועפת של צנרת דלק בתחום של מתקני דלק וקווי צנרת דלק ארציים.
הסכנה הפוטנציאלית הקיימת למקורות מי תהום, עקב דליפה ממתקני דלק, הובילה להתקנה של תקנות ייעודיות למניעת דליפות מתחנות דלק, דומות לאלו הקיימות בארה"ב ( תקנות המים(מניעת זיהום מים) (תחנות דלק), התשנ"ז – 1997). הרעיון העומד בבסיס תקנות אלו שמתקני דלק יש להקים בהתאם לתקנים בינלאומיים מוכרים, זאת תוך הקפדה על חומרי מבנה, התקנת אמצעים שמטרתן למנוע תהליכי קורוזיה וכן התקנה של אמצעי ניטור שמטרתם לתת התראה , מבעוד מועד, על שחרור אפשרי של דלק לסביבה. דגש מיוחד מושם בתקנות על בדיקות האטימות התקופתיות של מתקני הדלק, ניטור שוטף לגילוי דליפות, ביצוע של הגנה קתודית על מכלי הדלק וכן בדיקות תקופתיות שכל האמצעים המוזכרים לעיל מתפקדים כהלכה.
על פי התקנות יש לבדוק את אטימות מכלי הדלק והצנרת אחת לחמש שנים לפחות באמצעות מעבדות מוסמכות ועל חברות הדלק חלה חובה להעביר את דו"ח בדיקות האטימות למשרד להגנת הסביבה. מעבדות מוסמכות מחויבות לשלוח כל חודש למשרד להגנת הסביבה דו"חות מקוצרים ובהם מידע מצטבר על הבדיקות של מכלי דלק וצנרת שבוצעו על ידם מתחילת השנה. מידע זה מאפשר להעריך את איכות הבדיקות שבוצעו על ידי המעבדות המוסמכות, לקבל תמונת מצב של המכלים והצנרות בתחנות ולהעריך את אטימות כלל המכלים והצנרת בכל תחנות הדלק שנבדקו. המשרד להגנת הסביבה עושה שימוש בפרוצדורה סטטיסטית לצורך ניתוח נתוני ההתפלגות של המדידות לבדיקות אטימות ובעקבות זאת מבוצעת הערכה לאיכות העבודה של המעבדות המוסמכות, לרבות הערכת הדיוק של מכשירי הבדיקה1 . כל הפעילות הנ"ל מבוצעת כל שנה כבר קרוב לעשר שנים.
בהסתמך על ניתוח מידע לאורך שנים ניתן לכן לראות שאחוז הדליפות מצנרות דלק בתחנה קטן עם הזמן כמתואר בציור שלהלן.
. על פי החוק בארץ, אשר זהה לדרישות ה EPA, מכשיר לבדיקת אטימות של מכל או צנרת אמור לגלות דליפה של 0.1 גלון לשעה בהסתברות של 95% לפחות, והסתברות של אזעקת שווא של 5% לכל היותר. כלומר, דיוק המכשיר צריך להיות ברמה שתאפשר להבחין, בהסתברויות הנתונות, בין שני מצבים: אפס דליפה ודליפה בשיעור 0.1 גלון לשעה
כמו כן עולה מהמידע שנאסף במשרד להגנת הסביבה בנוגע לאטימות המכלים התת קרקעיים שאחוז הדליפות ב 5 השנים האחרונות הוא בסביבות 0.5% מכלל המכלים שנבדקים כל שנה.
בהסתמך על מאגר הנתונים אשר קיים במשרד להגנת הסביבה ניתן היה לבצע הערכה בנוגע לכמות הדלק שדליפתו נמנעה מתחנות דלק בעקבות יישום התקנות. הערכה זו לקחה בחשבון את הנתונים הבאים-
פרסום
- בשנת 2003 (התקופה שבה נעשה בפעם הראשונה ניתוח של הדליפות ממכלים) עלה כי אחוז הדליפות מ 800 המכלים בעלי דופן אחת שנבדקו היה בקירוב 4% מכלל המכלים שנבדקו עד לאותה שנה. בשנים האחרונות אחוז המכלים הדולפים עומד על 0.5% מכלל המכלים שנבדקים כל שנה (במחזור של 5 שנים). יש להניח שאם לא היו מתבצעות בדיקות אטימות כלל, אחוז המכלים הדולפים היה גדל כל שנה ולא היה נשאר על 4%.
2. בנוגע לבדיקות אטימות של צנרת, הרי שניתן להעריך את כמות הדלק שדליפתו נמנעה (מצנרת סניקה בלבד) בהתחשב במספר כולל של צנרות הסניקה (כ 7000 צנרות בכל תחנות הדלק). מספר הדולפים בתחילת התהליך היה כ 6% וכיום קרוב ל 2% מסך כל הצנרות שנבדקו באותה שנה.
בהסתמך על "סף הדליפה" ממכשיר שבודק מכלים ו"סף הדליפה" של מכשיר שבאמצעותו בודקים אטימות של צנרת תוך לקיחה בחשבון שכל מכל או צנרת נבדקים פעם בחמש שנים בוצעה הערכה שיישום התקנות מנעו כמינימום דליפה כוללת של 3,500 מ"ק בשנה במהלך עשר השנים האחרונות (וזאת רק ממכלים תת קרקעיים וצנרת סניקה תת קרקעית בתחנות דלק.
ההערכה שנעשתה לא לקחה בחשבון דליפות שנמנעו מצנרות מילוי שהדליפה בהם מתרחשת בפרקי זמן קצרים יחסית, בעת מילוי המכלים. זאת למרות שמספרן של צנרות אלו ואחוז הדליפות מהן דומה למצב השורר בצנרות הניפוק (מסוג סניקה). כמו כן לא נלקחו בחשבון דליפות שנמנעו בגלל התקנה של אמצעים נוספים אשר נדרשים בתקנות כגון אמצעים למניעת מילוי יתר מהמכלים, התקנה של מפרידי דלק מים, מערכת הגנה קתודית ועוד.
