מים נט פורטל מקצועי למים.
פרסום
ב-20 בספטמבר יצאו מאות אלפי תלמידים בכ-160 מדינות בעולם (וגם כמה מאות תלמידים ישראלים) כדי למחות על המדיניות של ממשלותיהם לנוכח משבר האקלים. בישראל החזיקו תלמידים רבים שלטים שעליהם נכתב "אם אין עתיד למה להיות תלמיד" וקראו לממשלה להכריז על מצב חירום אקלימי וליישום פתרונות לאתגרים שמציב משבר האקלים.
בזמן שבני הנוער יצאו למחות נגד מה שהם תופסים כאוזלת היד של הממשלות בנושא משבר האקלים, נער אחד בן 18 בשם פיון פריירה, שגר באי קטן במערב קורק, אירלנד, לא הסתפק בהפגנה ובשביתה והמשיך במחקר המדעי שלו, שמבקש לטפל בבעיה סביבתית בוערת וחשובה: המיקרופלסטיק.
מדי שנה, מגיעים חלקי פלסטיק רבים לתוך מקורות המים ברחבי העולם חוקרים מעריכים כי עד כ- 12 מיליון טון פלסטיק מגיעים מידיי שנה לאוקיינוסים, רובם המוחלט ממקורות יבשתיים. חלק מאותו פלסטיק שמגיע לים, אך גם לאגמים ומקורות מים מתוקים, צף על פני המים ומתפרק על ידי הקרינה האולטרה סגולה של השמש ואנרגיית הגלים והרוח למיקרופלסטיק – חלקיקי פלסטיק זעירים בטווח גדלים שנע בין 5 מ"מ לאלפיות המ"מ. לחלקיקים אלה שמקורם במוצרי הצריכה השונים שלנו ובראשם מוצרי פלסטיק חד פעמיים לוקח שנים רבות להתכלות. בנוסף, ישנם מגוון מוצרים מתחום הקוסמטיקה (פילינג, קרמים, מחטאי ידיים ועוד), שמכילים בתוכם חלקיקי מיקרופלסטיק כחלק מהמוצר, וכאשר אנו מתקלחים או שוטפים את הידיים הם מגיעים עם מי הביוב המטופלים לים, שכן אינם מתפרקים בתהליכי טיהור השפכים. חומרים נוספים הפולטים סיבי מיקרופלסטיק הם בדים סינטטיים שבתהליך הכביסה משירים מעליהם חלקיקים רבים שמגיעים גם הם דרך מערכת הטיפול בשפכים אל הים או נישאים באוויר לסביבות מרוחקות.
במחקר שפורסם ביוני 2019, נחשף כי בני אדם שואפים מהאוויר וצורכים בממוצע עם המזון והמים שלהם כ-121-74 אלף חלקיקי מיקרופלסטיק בשנה. לפי המחקר, חלקיקי הפלסטיק נמצאים כמעט בכל מקום: באדמה, נישאים באוויר, בנהרות, באגמים, ובאוקיינוסים ברחבי העולם ומי שצורך מים מינרלים בבקבוקים מוסיף לכמות הזו עוד כ-90 אלף חלקיקי מיקרופלסטיק בשנה לעומת 4,000 ממי ברז (כמובן שנתונים אלו תלויים במקור המים המינרלים, בתהליך ייצור הבקבוק ובמקור מי הברז). כשחלקיקי המיקרופלסטיק נמצאים בתוך מים (מים מתוקים או בים) נספחים אליהם לעיתים חומרים הידרופוביים (הדוחים מים כמו נפט ופלסטיק) כגון חומרי הדברה וחומרים שמקורם משפכי תעשיות שונות כגון תרכובות כלורו-אורגניות יציבות (PCBs), שעשויים להיות רעילים ליצורים ימיים ואחרים (בתלות בריכוז החומר לק"ג ביומסה).
בשל גודלם, התקשו חוקרים עד כה למצוא שיטה להפרדת המיקרופלסטיק ממי הים, אך ייתכן שהפתרון יגיע דווקא מפריירה, הנער האירי שזכה לאחרונה במקום הראשון ביריד מדעי שקיימה ענקית הטכנולוגיה גוגל.
דומה נמשך לדומה
פריירה הציג שיטה ייחודית לאיסוף מיקרופלסטיק. לטענתו, ניתן להשתמש במגנטים לשם סינון חלקיקי מיקרופלסטיק מגופי מים. פריירה סיפר שהוא חשב על הרעיון כשיצא לחתירה בקיאק שלו ונתקל בסלע מכוסה בשמן ועליו דבוקות חתיכות פלסטיק רבות וקטנות. באחד מהראיונות שלו לעיתונות, אמר פריירה ש"זה גרם לי לחשוב שבתחום הכימיה, דומה נמשך לדומה". כלומר, המחשבה המנחה של פריירה היתה שמשום שפלסטיק ושמן הם בעלי תכונה כימית דומה – שניהם לא פולאריים – סביר שיימשכו אחד לאחר.
פריירה התחיל לערוך ניסויים במהלך לימודיו בתיכון המקומי: הוא שפך לתוך מכל מים מזכוכית שבבי פלסטיק, שמן ואבקת מגנטיט (המינרל המגנטי ביותר על כדור הארץ) וערבב הכול. אחר כך הוא הכניס לתוך המכל מגנט שמשך ואסף אליו את התערובת המשונה. כאשר הוציא פריירה את מקל המגנט, מכל המים נשאר נקי כמעט לחלוטין מכל שבב שנראה לעין.
פרסום
"פריירה בחר להשתמש בניסויים שלו בשמן מרוכז וצמיגי מאוד", מסביר ד"ר נועם ואן דר האל מומחה למיקרופלסטיק. "זה דלק שמשתמשים בו במעבורות חלל, או כדי לאטום מוצרי אלקטרוניקה. כמו השמן הזה, גם הפלסטיק הוא חומר שדוחה מים וברגע שהם נפגשים הם נצמדים אחד לשני", מסביר ואן דר האל. "משום שכמו לכל חומר אחר, גם לפלסטיק יש משיכה חשמלית, אבקת המגנטיט שמוכנסת למים לוכדת לגמרי את חלקיקי הפלסטיק. מה שנוצר בעזרת השמן, אבקת המגנטיט והפלסטיק הוא תלכיד, צורה שבה הכול מתחבר יחדיו ולא מתפזר. כך מלאכת הוצאת הפלסטיק מהמים בעזרת מקל המגנט הופכת לקלה יותר".
לפי תוצאות הניסוי של פריירה, כ-88 אחוז מהפלסטיק שהוכנס למכל יצא בעזרת המגנט. מתוך 10 סוגי המיקרופלסטיק שנבדקו, הסיבים הקשים ביותר להוצאה היו פוליפרופילן – סוג של פלסטיק בו משתמשים לאריזות מוצרים – והסיבה לכך נעוצה במשיכה החשמלית החלשה של חומר זה. סיבי הפלסטיק הקלים ביותר להוצאה היו אלו שמשתחררים מבדים סינטטיים בתהליך הכביסה במכונת כביסה.
מחפשים מים שקטים
מטרתו של פריירה היא ראשית להשתמש בשיטה זו במתקנים לטיפול בשפכים, שכיום לא מצליחים לסנן מיקרופלסטיק באופן יעיל. "זה באמת מקום מאוד הגיוני לעשות את זה, כי קיימים שם שלבים בהם המים עומדים יחסית", מסביר ואן דר האל. "ניתן לעשות את זה גם בימים או באגמים שקטים, תלוי במצב המים, אך השימוש יהיה מוגבל. בנוסף, יש עוד הרבה גורמים שיש לבדוק כדי לראות שזה יעבוד גם בשטח – כמו מליחות וחומציות בגופי מים שונים, שיכולים להשפיע על התוצאות".
"הרבה חוקרים מתרעמים על כך שכספים רבים 'נשפכים' על פעולות של הוצאת פלסטיק מהים במקום למנוע את הכניסה שלו במקור." אומר ואן דר האל. "יש דיון ערני לגבי סדר הפעולות שצריכות להתבצע כדי להפחית את כמות המיקרופלסטיק. לדעתי יש לפעול למניעה ולאי שימוש במוצרים כמו כלים חד-פעמיים באמצעות רגולציה, אחר כך לדוג לתפוס את הפלסטיק טרם הגעתו למים ורק אז לטפל בפלסטיק שכבר נמצא בסביבה, אבל ייתכן שאפשר לעשות הכול במקביל, כל עוד מעלים את המודעות לבעיית המיקרופלסטיק בעולם".
באוגוסט 2019 הציג פריירה את מחקרו ביריד המדע של גוגל, שנערך בעיר מאונטיין ויו בארצות הברית, שם זכה במקום הראשון. ביריד זה מוענקים פרסים שונים בין תלמידים מכל העולם המציגים את מחקריהם. הפרס למקום הראשון בו זכה הוא מלגה על סך 50 אלף דולר – פרס שפריירה שמח לקבל מאחר והשנה הוא מתחיל את לימודיו באוניברסיטה בהולנד. כך או כך, פריירה אומר שהוא ימשיך לבדוק ולפתח את הרעיון שלו על מנת לטפל במיקרופלסטיק במי שפכים. "אני לא אומר שהרעיון שלי הוא הפתרון המושלם לבעיה", הוא אמר, "הפתרון הטוב ביותר הוא להפסיק להשתמש בפלסטיק לחלוטין".
