מים נט פורטל מקצועי למים.
פרסום
בקצה של Khayelitsha, עיירה בקייפטאון, Ntombi Mlityalwa ממלאת כד צבע גדול וישן העשוי מפח במים מצינור כיבוי (standpipe), בהם היא מתכננת לעשות כביסה. בעוד המים זורמים היא מספרת כי זה לא תמיד כל כך פשוט, וכי הברז בו היא משתמשת משרת רחוב שלם של צריפים. לאחרונה, לחץ המים ירד, כך שלעיתים הצינור יבש בבקרים. "אנחנו נאבקים כאשר אין מים" אומרת Mlityalwa ומציינת כי מאז חג המולד, הברז יבש שלושה ימים בשבוע, כך שהיא נאלצת למצוא ברז אחר.
המאבק של Mlityalwa למציאת מים במהלך שלושת הימים הללו מפחיד את כל התושבים בקייפטאון. בשנה זו העיר נמצאת בלחץ נואש למנוע את מה שהיא מכנה "יום אפס", הנקודה בה מפלס המים בסכרים מצפון לעיר יגיע ל-13.5%, מה שיגרור הקצבת קצבאות חירום. ביום זה, אשר לפי שעה צפוי להתרחש ב-4 ביוני 2018, יסגרו הברזים המובילים אל הבתים בפרברים ואל עסקים רבים. מים ימשיכו לזרום במרכז העיר, למספר מושבים בלתי רשמיים, בתי ספר, בתי חולים וכדומה. זאת בעוד מרבית האנשים יאלצו לעמוד בתור ולהביא מים מנקודות חלוקה, בהן יוכלו לקבל 25 ליטרים של מים לאדם מדי יום. לפי ההערכות כנראה עוד ניתן למנוע את האסון. כך, בשבועיים האחרונים התאריך הצפוי של "יום אפס" נדחה מאמצע אפריל ליוני. עם זאת, המחסור במים שבו נמצאת אחת הערים העשירות באפריקה לא קרוב לסיומו.
קייפטאון מקבלת את מרבית המים שלה מסכרים למי גשמים בצפון העיר. במרבית החורפים הסכרים מתמלאים כאשר חזית קרה נעה מצפון אנטרקטיקה ומורידה גשם בהרים. אך ב-3 השנים האחרונות, ירדו כמויות מועטות מאוד של גשם. לפי Piotr Wolski, מקבוצת ניתוח מזג האוויר של אוניברסיטת קייפטאון, בצורת קשה כדוגמת הנוכחית צפויה לקרות פעם ב-300 שנים בלבד. המערכת הצליחה להתמודד היטב עם שנתיים של בצורת קשה, אך השנה השלישית ייבשה את הסכרים.
מסתמן כי מזג האוויר מהווה רק חלק מהבעיה של קייפטאון. מזה שנים ידוע, כי האוכלוסייה הגדלה של קייפטאון צריכה כמויות גדולות יותר של מים. בשנת 2007 הממשלה הזהירה כי העיר תזדקק למקורות מים חדשים עד שנת 2015. העירייה של קייפטאון, הנשלטת על ידי ה-Democratic alliance, מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר בדרום אפריקה, הציגה אמצעים להגבלת הצריכה אשר יעכבו את הבעיה, כגון תיקון דליפות והתקנת מוני מים. עם זאת מסתמן כי הממשלה הלאומית, אשר אחראית לספק מים לעיר, פעלה הרבה פחות לטובת פתרון הבעיה. בתוך כך, הממשלה המשיכה להקציב מים רבים מן הסכרים לחקלאים במחירים מסובסדים – כמעט 40% בשנת 2015 ו-25% בשנה הנוכחית. זאת במקום לנתב את המים לעיר, למרות שהחקלאות מהווה רק 4% מן הכלכלה המקומית.
עד כה משבר המים לא השפיע רבות על כלכלת קייפטאון. עם זאת, במידה והברזים יתייבשו עובדה זו צפויה להשתנות. לכן, העיר מוצפת במסרים סותרים – למשקיעים חיצוניים היא משדרת עסקים כרגיל, בעוד לתושבים היא משדרת כי שימוש ביותר מ-50 ליטרים של מים ליום מהווה מעשה בגידה.
יצוין, כי פעילות ההטפה סייעה בהפחתת רמת השימוש במים בעיירה לנמוכה ביותר מזה שנים, אך עם זאת כמחצית מתושבי העיירה עדיין משתמשים ביותר מן ההקצבה שהוקצתה להם. לאור זאת, מערכת תעריפים חדשה בקייפטאון פותחה במטרה לתת לאנשים חשבונות מים גבוהים במיוחד, אך נראה שרק אנשים מעטים מבינים את המערכת.
פרסום
בהנחה שקייפטאון לא תתייבש ביוני הקרוב, העיירה עדיין עומדת מול השאלה כיצד להתנהל בעתיד? אם בצורת היא "המצב הנורמלי החדש", כמו שקבעה ראש העיר, הציפייה מאנשים לחסוך במים לא תספיק. הממשלה הלאומית תצטרך לנקוט באמצעים נוספים, כדוגמת חפירת בארות חדשות או בניית מתקנים להתפלת מים. על ידי שיטות אלו, ערים כמו פרת' (Perth) באוסטרליה שרדו תקופות בצורת. עם זאת יש לציין, כי מדעני אקלים טוענים כי ייתכן והערכות של המודלים שלהם אודות הבצורת אינן מדויקות, וכי יש אפשרות שהגשם ישוב לאזור, באופן שעלול להביא לכך שהמתקנים החדשים להתפלת מים יישארו ללא שימוש.
בכל מקרה, חלק נוסף מהפתרון הוא להתאים בצורה היעילה ביותר את המחיר עבור מים לסיטואציה בה נמצאים על פי נהלים סדורים.
לפי ההתנהלות הנוכחית, הממשלה מנתבת יותר מדי מים לחקלאים, בעיקר משום שיש להם לובי חזק. עם תמחור נכון, פוליטיקאים לא יצטרכו להתערב (מלבד לוודא שהאוכלוסייה הענייה מקבלת אספקת מים ראויה ובמחיר סביר). במידה והמחסור יביא לעליית מחיר המים, הדבר יכול לדרבן את ההשקעה בהגדלת האספקה, השקעה שהממשלה איננה שמחה לעשות. כך לטענת הכלכלן Amartya Sen, רעב אינו נובע ממחסור בתבואה, אלא מגורמים אחרים כגון עוני. באותו אופן, מדיניות גרועה היא זו שמובילה למחסור במים, ולא בצורות.
