מקורות ייזום טוענת שלאחר שזכתה בשני מכרזים להקמה ותפעול של שני מתקנים להתפלת מים התברר כי מתקן אחד מושבת ובשני עיכבה ממשלת קפריסין מסירת הקרקע במשך שנה
מקורות ייזום, חברה-בת של מקורות, מאיימת על ממשלת קפריסין בפנייה למרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות, הפועל לצד הבנק העולמי בוושינגטון. מקורות ייזום טוענת כי ממשלת קפריסין הטעתה אותה וגרמה לה נזקים של קרוב ל-50 מיליון אירו, בניגוד לאמנה הישראלית-קפריסאית מ-1998 לקידום והגנה על השקעות הדדיות. עו"ד ניב סבר, שותף במשרד מ. פירון ושות', שלח מכתב בנושא לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשרת המשפטים איילת שקד ולשר התשתיות יובל שטייניץ, בבקשה שילחצו על הקפריסאים להיכנס למו"מ על פיצוי עם החברה. על פי תנאי האמנה, תקופת ההתראה לפני הגשת תביעה למוסד הבינלאומי היא 6 חודשים.
הטענות של מקורות ייזום נוגעות לשני מכרזים של משרד החקלאות הקפריסאי, שבהם זכתה יחד עם שותפות מקומיות. המכרז הראשון, שפורסם ב-2007, היה לתכנון, בנייה ותפעול של מתקן התפלה בסמוך לעיר לימסול, והמכרז השני, מ-2012, היה לשדרוג, הרחבה ותפעול של מתקן התפלה קיים בסמוך ללרנקה. בנוגע למכרז הראשון טוענת מקורות, כי משרד החקלאות הקפריסאי איחר במתן גישה לקרקע בו הוקם המתקן, וגרם לעיכוב של שנה בביצוע ולנזקים פיננסיים. הקמת המתקן הושלמה בספטמבר 2012.
במקרה השני טוענת מקורות ייזום, כי רק כאשר קיבלה לידיה את המתקן בסמוך ללרנקה, התברר כי הוא היה במצב טכני ירוד באופן משמעותי מזה שנמסר עליו במסמכי המכרז. במכתב ששלח עו"ד סבר לראש הממשלה ולשרים הוא כתב: "מצב דברים זה לא נחשף ע"י משרד החקלאות הקפריסאי במהלך הליך המכרז… רכיב קריטי בשיקוליה של מקורות ייזום לגשת לבצע את הפרויקט, היה כי מתקן ההתפלה נועד להמשיך ולהיות פעיל לאורך כל תקופת שדרוגו, דבר שהיה מאפשר שימוש בתזרים המזומנים הדרוש לצורך מימון השדרוג". בפועל, טוענת מקורות ייזום, הורה משרד החקלאות הקפריסאי על השבתת המתקן לשלוש שנים.
לטענת מקורות ייזום, כל פניותיה למשרד החקלאות הקפריסאי ולגורמים אחרים מוסמסו במשך כמעט ארבע שנים. בתחילת 2013 הצדדים אמנם הגיעו להסכם פשרה, אך הוא הותנה באישור משרד האוצר הקפריסאי, שהודיע באמצע 2015 על אי קבלת הפשרה. לפני כחודשיים הודיעה מקורות ייזום לשר החקלאות הקפריסאי ולפרקליט המדינה כי היא מבקשת להיכנס למו"מ רשמי על בסיס האמנה בין המדינות, אך לא זכתה למענה.
"צריך להבהיר שעל פי התנאים של האמנה המכתב יוצא אך ורק בגין חלקה של מקורות ייזום בפרויקטים ולא רק בגין החלק של הקפריסאים", אומר עו"ד סבר. "הטענה לאפליה האסורה על פי האמנה, מתבססת על כך שממשלת קפריסין המשיכה לרכוש לאורך כל התקופה מים ממתקני התפלה אחרים, מה שמקים, אגב, טענת אפליה גם למשקיעים מקומיים. מה שמדהים באמנות האלה, שישראל היא צד ב-38 מהן, הוא שהן מעניקות למשקיע זר הגנות יותר גדולות אפילו יותר משיש למשקיע מקומי".