מים נט פורטל מקצועי למים.
הר הנילוס, שבו תלויים חייהם של עשרות מיליוני בני אדם, נמצא בסכנה בשל סכר ענק שנבנה באתיופיה ובגלל עליית מפלס פני הים, שגורמת לחדירת יותר מים מלוחים אל הנהר. האם הפגיעה הסביבתית במקור המים הראשי של מצרים עלולה להוביל לבעיות חברתיות וביטחוניות שהשפעותיהן יורגשו גם בישראל?
פרסום
נהר הנילוס, מקור המים העיקרי של מצרים, היה מאז ומתמיד עורק החיים הראשי של המדינה. גם בארץ ישראל הכירו בעוצמתו ובחשיבותו. לראייה, בעתיקות ציפורי שבגליל נמצא פסיפס מן התקופה הביזאנטית ובו תיאורים מרהיבים של הנילוס, שכוללים גם את הנילומטר, מתקן ששימש למדידת מפלס מי הנילוס, שעליו חקוקים ביוונית מספרים שמציינים את שפע המים שזרמו בנהר.
כיום, כל השפע הזה ניצב בפני סכנה, זאת בשל אסון סביבתי שפוקד את הנילוס ושתוצאותיו עלולות לזעזע את המזרח התיכון.
פגיעה סביבתית היא אחד הגורמים המרכזיים למרבית המשברים הבינלאומיים – כך למשל רצח העם ברואנדה בשנות ה-90, שמלבד השנאה על רקע אתני, נגרם גם בשל אוכלוסייה צפופה מאוד שישבה על אדמות שהיו אומנם פוריות אך נתונות לסחף ולבצורות, שפגעו ביכולת הייצור החקלאית והובילה לרעב כבד במדינה. לגורמים סביבתיים גם היה חלק ביצירת המצב שהוביל למלחמת האזרחים הנוכחית בסוריה – בצורת מתמשכת שדחפה אוכלוסיות כפריות לתוך הערים, שם נוצרה תסיסה פוליטית שהובילה למלחמה העקובה מדם.
אם לא יחול שינוי של ממש במצב, מצרים עלולה להיות הבאה בתור ו-95 מיליון תושביה עלולים להפוך לקורבנות של אסון סביבתי המתרחש באטיות ובהדרגתיות ועלול לגרום לפגיעה קשה בעמק הנילוס הפורה.
סכר התקומה הגדול
כמעט כל אוכלוסיית מצרים מתרכזת לאורך הנילוס, במיוחד באלכסנדריה ובקהיר ולאורך הדלתא בקרבת תעלת סואץ. הדלתא של הנילוס היא האזור בצפון מצרים שבו נמצא שפך נהר הנילוס לים התיכון, הדומה לאות היוונית דלתא. בדלתא קיים שטח של אדמה יציבה, פורייה וטובה מבחינה חקלאית, בניגוד לחולות המדבר הנודדים שסביבה. למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2 אחוזים משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), לכן, עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם, עם צפיפות של 1,540 בני אדם לקילומטר מרובע. אולם כעת, מלבד פיצוץ האוכלוסין, הדלתא של הנילוס במצרים עומדת בפני סכנה הן מהיבשה והן מהים.
האיום החדש על הנילוס מגיע בדמותו של סכר אדיר מימדים שאתיופיה בונה על מקורות הנילוס הכחול, שמספק 59 אחוז ממימיה של מצרים. "סכר התקומה האתיופי הגדול" (Grand Ethiopian Renaissance Dam), אמור לייצר 6,000 מגה-ווט של חשמל לאזרחי אתיופיה, שנכון להיום לרובם (כ-75 אחוז) אין כלל גישה לחשמל. כמו כן, מכירת עודפי החשמל למדינות אחרות באזור עשוייה להכניס לקופת המדינה האתיופית מיליארד דולר מדי שנה. אולם, הסכר גם ימנע ממי הנהר לזרום בחופשיות הלאה במורד הנילוס אל סודן ומשם למצרים.
מדובר, כמובן, בבעיה גדולה מאוד בעבור סודן ומצרים, שמסתמכות על מי הנילוס כמקור שתייה, חקלאות, פרנסה וייצור חשמל למאות מיליוני בני אדם. לפי מסמכים שהודלפו לאתר ויקיליקס, האיום של הקמת הסכר כה גדול, עד שבשלב מסוים גורמי ממשל בקהיר דיברו על אפשרות של הפצצה אווירית או פשיטת קומנדו שתהרוס את הסכר. נשיא מצרים דאז, מוחמד מורסי, אמר בראיון ל-BBC שהוא איננו מעוניין במלחמה עם אתיופיה, אולם הוא המשיך וציין ש"אנו משאירים את כל האופציות פתוחות. איננו מתנגדים לפרויקטים באגן הנילוס, כל זאת בתנאי שהם אינם משפיעים או פוגעים בזכויות ההיסטוריות והמשפטיות של מצרים". בדבריו כיוון מורסי להסכם הקולוניאלי שנחתם ב-1929 בין בריטניה לבין מצרים ושבו נקבע שלמצרים תהיה שליטה מלאה על הנהר לכל אורכו, ונאסר על המדינות השוכנות על גדותיו לבצע כל עבודות בנילוס ובפלגים הזורמים אליו, כדי לא לפגוע במכסת המים של מצרים.
למרות ההצהרות המילטנטיות שנשמעו בעבר, הסבירות כיום למלחמה בין שתי המדינות נמוכה מאוד, בייחוד לאור הבעיות הרבות מבית שעמן מתמודדת מצרים.
אובדן של שליש מהחשמל
מחקר חדש שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקאית לגיאולוגיה (GSA) חושף שבזמן תקופת המילוי של המאגר של הסכר, שצפויה להימשך 5-7 שנים, זרימת המים המתוקים בנילוס למצרים תקוצץ בכ-255 אחוז, יחד עם אובדן של שליש מהחשמל המיוצר על ידי סכר אסואן הגבוה. סכר אסואן הגבוה הוא אחד משני סכרי ענק מצריים על הנילוס, שהחל לפעול ב-1965. לפי המחקר, שאותו הוביל ג'ין-דניאל סטנלי, גיאולוג במוסד סמית'סוניאן בוושינגטון, שמצרים תתמודד עם "מחסור חמור במים מתוקים ובאנרגיה עד שנת 2025". גם החקלאות בדלתא, שמייצרת כ-60 אחוז מהמזון במצרים, תיפגע קשות עקב מחסור במים להשקיה.
המחקר של GSA מציין שהסכר החדש הנבנה באתיופיה הוא רק אחד מתוך סדרה של איומים סביבתיים שעימם מתמודדת מצרים כיום. עליית גובה פני הים, כתוצאה משינוי האקלים העולמי, היא אחת העיקריות שבהן. רוב דלתת הנילוס ממוקמת רק כמטר אחד מעל לפני הים, ועל פי מחקר שנערך ב-2014 על ידי הגיאולוג אחמד ספלנאסר מאוניברסיטת אסיוט המצרית, עולה שעלייה בחצי מטר בגובה פני הים "תכווץ" את שטח הדלתא ב-199 אחוז.
מדובר בתרחיש השמרני ביותר ויש תחזיות קשות יותר. כך, למשל, אם פני הים יעלו במטר אחד במאה הנוכחית, כפי שמדעני אקלים רבים משערים, שליש מהדלתא עשוי להיעלם מתחת לים התיכון. יש לציין שמחקר זה לא לקח בחשבון את ההשפעות האפשריות של עלייה משמעותית יותר כפי שנחזה במחקר מ-2016. מחקר זה גם התעלם מהעובדה שישנה שקיעת קרקע באזור הדלתא, בייחוד לאורך חוף הים התיכון. בנוסף, אדמות הדלתא מידלדלות (ונהיות פחות פוריות) משום שכעת הן כבר אינן מתחדשות מדי שנה ב-100 מיליון טון משקעי שיטפון מהנילוס. במקום זאת, משקעים אלה שוקעים עכשיו היכן שהנילוס נכנס לתוך המאגר שנוצר על ידי סכר אסואן הגבוה, מה שגורם ליצירת דלתא חדשה, שכיום חבויה מתחת לפני המים.
סכנה נוספת שבפניה עומד נהר הנילוס, הנובעת מהשילוב של עליית פני הים ושל שקיעת האדמה, היא הגברת החדירה של מי ים מלוחים למי הנהר. במצרים רק 660 מטרים מעוקבים של מים מתוקים זמינים בכל שנה עבור כל תושב, בהשוואה למשל ל-9,800 מטרים מעוקבים בארה"ב. אולם לפי המחקר של ספלנאסר, חדירת מי מלח מעלייה של מטר אחד במפלס מי הים יכולה לסכן יותר משליש מנפח המים המתוקים בדלתא. הדבר בעייתי במיוחד לאור העובדה שאוכלוסיית מצרים אמורה להכפיל את עצמה ב-50 השנים הבאות.
אי שקט חברתי, כלכלי ופוליטי
אם כך, כיצד מצרים, שמתמודדת ממילא עם כלכלה מקרטעת, פיצוץ אוכלוסין ואי-יציבות פוליטית, תטפל באתגרים סביבתיים אלה המסכנים את עתידה של המדינה?
על פי דו"ח שהופק ב-2011 על ידי מרכז הידע להיערכות לשינויי אקלים בישראל, הפחתה בספיקת הנילוס, שתיגרם כתוצאה ממשבר אקלימי ודמוגרפי משולב, תגרום למחסור במים לשתייה, לקריסה של ענף החקלאות ולקריסת מפעלי הפיתוח והאנרגיה של המדינה. תהליכים אלה יובילו לכך שמצרים תזדקק לסיוע בייבוא מזון לכ-100-80 מליון בני אדם. כמו כן יורגשו לחצים גוברים של הגירת חקלאים על קהיר ויתר הערים הגדולות במדינה. תהליך זה עלול לגרום ליצירת תוהו ובוהו ואי-שקט חברתי, כלכלי ופוליטי. על רקע זה תיתכן עלייה ניכרת בכוחו של האיסלאם הקיצוני, שכבר כיום נראה בשטח, לאור שורת הפיגועים שבוצעו בחודשים האחרונים במצרים על ידי ארגון דעא"ש.
ארנון סופר, פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה ולמדעי הסביבה מאוניברסיטת חיפה, שחקר רבות את נושאי הדמוגרפיה, המים והסביבה בהקשרים פוליטיים ואסטרטגיים במדינות המזרח התיכון, חזה את התסריט המאיים הזה כבר לפני עשר שנים. כבר אז הביע סופר חשש מהסתננות של מיליוני פליטים ממצרים ומאפריקה על רקע המשבר האקלימי והדמוגרפי המשולב. על כן המליץ לממשלה להקים את גדר הגבול עם מצרים, אשר הושלמה בשנת 2013.
"התחזית שלי לגבי מצרים היא קשה מאוד", אומר סופר. "אני חושב שהאומה המצרית מפוררת, שבורה, מרוסקת, ענייה ואין לה שום תקווה. אני אומר את זה בצער רב כי הייתי רוצה שהשכן המצרי יהיה חזק".
פרסום
התרחיש העיקרי ממנו חוששים המומחים הוא שמצבה הקשה של מצרים יחד עם המשבר הסביבתי בנילוס עשוי לגרור למצב דומה למלחמת האזרחים שמתנהלת בסוריה. גם סופר סבור שזה רק עניין של זמן עד שמצרים תגיע למצב כזה. "אני שכנעתי את המודיעין, שמה שקרה בסוריה התחיל עם משבר האקלים. ככה זה מתחיל, גם אם קשה להאמין בכך".
"לישראל יש אינטרס לסייע למצרים להתמודד עם המשבר, כי אנחנו חולקים גבול משותף עמה, וההשלכות למצב שם ישפיעו רבות על מה שקורה כאן: עלייה בכמות הפליטים הסביבתיים המנסים להסתנן דרך הגבול לישראל, זינוק בכמות ההברחות של סמים, נשים ונשק לאורך הגבול, והתחזקות של גורמים איסלמיסטיים קיצוניים כמו דאעש שינסו להוציא לפועל פיגועי טרור לאורך הגבול ואולי אף ינסו לחדור לשטחי ישראל", אומר סופר. "גם התערערות השלטון המצרי כתוצאה מהמשבר עשוייה לפגוע ביחסים עם ישראל, וזאת כתוצאה מנקיטת צעדי חרום מרחיקי לכת של הממשל המצרי שיגבירו את החיכוך לאורך מפרץ אילת".
סופר מציין גם שישראל מסייעת למצרים רבות, גם אם זה קורה מתחת לרדאר התקשורתי. לדבריו, הסיוע הוא בעיקר צבאי, אך לטענתו ישראל, מומחית בשיטות השקיה חסכוניות במים, גם שולחת מומחים שמייעצים למצרים כיצד לבצע השקיה חסכונית.
ומה לגבי שיתוף הידע המדעי של ישראל בתחום התפלת מי ים בכדי למצוא פתרון לבעיות המים של מצרים? "זה לא רלוונטי למצרים", אומר סופר. "אין למצרים את היכולת הכלכלית לתחזק מפעל שכזה. ובכלל, כמות המים המותפלים שצריך לייצר למצרים שווה לכמות כל המים המותפלים בעולם כיום. מי יכול לממן את זה? אולי אפשר יהיה להתפיל מים להילטון, שרתון, ולשאר בתי המלון העשירים, אבל לא הרבה יותר מזה".
בימים אלה יוצא לדרך שיתוף פעולה אזורי אחר בתחום התפלת המים – בין ישראל, הרשות הפלסטינית וירדן. שיתוף הפעולה הזה יוליד את פרויקט מובל הימים, שבמסגרתו יוקם מפעל התפלה בסמוך לעקבה, שיספק מים לתושבי ירדן, הערבה והרשות הפלסטינית, ויזרים את מי התמלחת לים המלח. ייתכן שעם מימון בינלאומי מתאים ניתן יהיה, אולי אף בסיוע טכנולוגי ישראלי, להקים מפעלי התפלה לחופי הים התיכון והים האדום שיספקו חלק מצריכת המים הדרושה למצרים בשנים הבאות – ויקלו על המשבר הצפוי.
מקור הכתבה ב"זווית"
