יו״ר הוועדה, ח״כ אלון שוסטר אמר כי הוועדה רואה בדוח תמרור הזהרה ברור: "אין אפשרות להמשיך עם אותה קונספציה ישנה, ששמה את הדגש כמעט באופן בלעדי על התמורות הכלכליות. גם אם יש שינוי חיובי בהכנסות המדינה, זה לא יכול לבוא על חשבון אחריות סביבתית וניהול כולל של המשאב."
מחלוקת על סמכות הגבייה
הוויכוח בין הגורמים הממשלתיים נוגע לשאלה: מי מוסמך לגבות תמלוגים בגין חציבת חומרי גלם? רשות מקרקעי ישראל אחראית על הקרקע, בעוד משרד האנרגיה אחראי על פיקוח הכרייה – אך אין גוף מתכלל שמסנכרן את הפעולות בין המשרדים. מנכ"ל משרד האנרגיה, יוסי דיין, הסביר כי בהתאם לפקודת המכרות, הסמכות לגבייה נמצאת בידי רשות מקרקעי ישראל – כיוון שהיא בעלת הקרקע – ויכולת האכיפה של המשרד מוגבלת.
מנגד, רשות מקרקעי ישראל טוענת כי חוק זיכיון ים המלח מחייב את הזכיין לשלם תמלוגים ישירות למדינה, ויש לעדכן את החוק בהיבטים כלכליים נוספים, לרבות תשלום בגין תחנת הכוח.
ארגוני סביבה דורשים גבייה מלאה בעקבות פסיקת בג"ץ
נציגי ארגוני הסביבה טוענים כי המדינה נמנעה במשך שנים מגבייה מלאה של התשלומים, חרף השפעה כלכלית וסביבתית משמעותית. מיטל עבאדי מאדם טבע ודין: "רק בעקבות פסיקת בג"ץ חויבו המפעלים לשלם על המים – אותו היגיון מחייב גם גבייה מלאה של דמי חכירה ותמלוגי חציבה".
במשרד להגנת הסביבה ציינו כי בוצע מיפוי סביבתי מקיף של המפעלים וכי מתקיים פיקוח שוטף, אך הודו כי קיימים אתגרים באכיפה, בין היתר בשל מורכבות הזיכיון ופיצול הסמכויות בין הגורמים השונים.
הוועדה דורשת שינוי תפיסה בניהול ים המלח
יו"ר הוועדה, ח"כ אלון שוסטר, אמר כי מדינת ישראל נמצאת בנקודת מפנה בכל הנוגע לניהול ים המלח – "גם אם חל שיפור בהכנסות המדינה, הוא אינו יכול לבוא על חשבון אחריות סביבתית וניהול כולל של המשאב". שוסטר הוסיף כי העובדה שהגבייה בגין המים בוצעה רק לאחר פסיקת בג"ץ היא "תמרור אזהרה", והבהיר כי הוועדה תמשיך לעקוב אחר יישום המלצות מבקר המדינה, לרבות סוגיית התכלול והמבנה הארגוני של הפיקוח על הזיכיון.
מנגד, נציגת חברת ICL (כיל), אסי קליין בן נעים, הדגישה כי החברה פועלת לאורך השנים בהתאם לחוק הזיכיון ולהיתרים שניתנו לה, וקראה לשמירה על יציבות רגולטורית. לדבריה, חוסר ודאות רגולטורית פוגע הן בזיכיון הקיים והן באינטרס הציבורי, שכן הוא משליך על יכולת המדינה למשוך מתמודדים עתידיים לזיכיון הבא
