רעידת אדמה היא אתגר הקיצון של משק המים

דני לקר, ראש אגף בכיר חירום, ביטחון מים מידע וסייבר ברשות המים

למרות אתגרי המלחמה המורכבים המלווים אותנו, שנת 2026 הוגדרה כשנת ההיערכות הלאומית לרעידות אדמה. בחודש יוני הקרוב יתקיים תרגיל לאומי רחב היקף, שנועד לבחון לעומק את מוכנותן של כלל המערכות לתרחיש הקיצון המוזנח לעיתים בקשב הציבורי.

החובה המקצועית שלנו היא להתריע: רעידת אדמה נותרה האתגר הלאומי המורכב ביותר בשעת חירום. עבור משק המים, זהו תרחיש הייחוס המחמיר ביותר — והוא מחייב אותנו לדריכות עליונה.

תרחיש הייחוס: 400,000 תושבים מנותקים

על פי מסגרת ההיערכות שקבעה הממשלה, רעידת אדמה בעוצמה של $7.6$ בסולם ריכטר עלולה להוביל לניתוק מיידי של כ-400,000 תושבים מאספקת מים סדירה. תרחיש זה מייצר שלושה אתגרים מרכזיים:

• פגיעה קשה בתשתיות: ניתוק מיידי של קווי מים מקומיים ונזקים מבניים במתקני מים חיוניים — מבריכות איגום ומגדלי מים, ועד בארות ותחנות שאיבה.

• זיהום צולב: חשש ממשי ומיידי לעירוב של מי שתייה ומי ביוב במערכות הפנים-מבניות ובצנרת העירונית הפגועה.

• תלות מוחלטת בחשמל: הפסקות חשמל נרחבות ישביתו את הליכי הפקת המים והולכתם, החל ממתקני התפלה ובארות, דרך משאבות הלחץ ועד למתקני הטיפול בשפכים (מט"שים).

פרדוקס האגירה: מדוע אי אפשר פשוט "לשמור" מים בצינורות?

נקודה קריטית שעל הציבור להבין היא שלא ניתן להיערך מראש באמצעות אגירת מים במערכות ההולכה לתקופות ארוכות. איכותם של "מים עומדים" נפגמת משמעותית; בתוך מים שאינם נמצאים בזרימה מתמדת מתפתחים במהירות מיקרואורגניזמים, פטריות ומזיקים.

מערכת המים בישראל מבוססת על תנועה (סירקולציה) מתמדת. בריכות האיגום ומגדלי המים במרחב העירוני מכילים כמויות המספיקות לשעות או לימים בודדים בלבד. בנוסף, משיקולי יעילות אנרגטית, מאגרים אלו מתמלאים בעיקר בשעות הלילה.

האתגר הפסיכולוגי: הציבור הישראלי רגיל לאספקת מים איכותית, נקייה ורציפה בלחיצת כפתור. המעבר המנטלי למציאות של ניתוק ממושך הוא קשה. הפער בין הציפייה לחוסר האונים בשטח עלול לייצר תסכול עמוק, ועלינו להכין את הציבור לכך מראש.

אסטרטגיית המענה של רשות המים

כדי להתמודד עם ממדי המשבר, אנו פועלים בחמישה צירים מקבילים:

1. תמונת מצב דינמית: איתור ומיפוי מהיר של מוקדי הנזק באמצעות מערכות עצמאיות, למרות קשיי תקשורת צפויים.

2. שיקום תשתיות מואץ: פעולה נמרצת בשטח לחידוש האספקה במוקדים הניתנים לתיקון מהיר.

3. בקרה קפדנית על איכות המים: ניטור הדוק למניעת תחלואה — תהליך מורכב שצפוי להימשך שבועות ארוכים לאחר האירוע.

4. מערכי אספקה חלופית: בניית מערך לוגיסטי חסין להפצת מי שתייה ופינוי שפכים בהיעדר תשתית קבועה.

5. הסברה ממוקדת בזמן אמת: העברת מידע חיוני לציבור לגבי מיקומי החלוקה, בטיחות המים לשימוש ולוחות זמנים לתיקון.

מערך הלוגיסטיקה והחלוקה בשטח

המענה הראשוני לתושב יינתן ברמה המקומית על ידי הרשויות ותאגידי המים, בשיטה המתבססת על תחנות חלוקה אזוריות. המים ישונעו ממקורות מגוונים, שכן ישראל עשירה בכ-2,000 בארות, מתקני התפלה ומכוני שאיבה.

• אמצעי הפצה חכמים: רשות המים פיתחה מכלים גמישים וחד-פעמיים שאינם דורשים חיטוי וניתנים לשינוע קל. כמו כן, רכשנו עבור כלל תושבי המדינה מכלים אישיים מתקפלים הנמצאים בידי ספקי המים, כדי למנוע שימוש בכלי קיבול לא היגייניים.

• רשתות ביטחון מבוזרות: נחתמו הסכמי חירום לשימוש במלאי המים המינרליים המיוצרים בישראל (כ-3 מיליון בקבוקים ביום), והוקמה עתודת חירום בשלושה מוקדים אסטרטגיים המסוגלת לספק מים ל-400,000 איש במנותק מיכולות הספקים המקומיים.

האתגר המורכב מכולם: סילוק הביוב

אף שרוב הקשב הציבורי והתקשורתי מופנה למים, אנו במינהל המים סבורים כי האתגר המשמעותי והמדאיג ביותר הוא דווקא סילוק הביוב. ניסיון העבר באסונות גלובליים (כמו באסון הוריקן קתרינה) מלמד כי התפרצות מחלות ומגפות נובעת בעיקר מקריסת מערכות הסניטציה והביוב.

מלאי השירותים הכימיים בישראל מוגבל, ופריסת מאות תאי שירותים בעיר שקרסה היא אתגר לוגיסטי כמעט בלתי אפשרי.

הפתרון המקודם: רכש נרחב של ערכות "ביוב יבש" חד-פעמיות. מדובר בפתרון פשוט ויעיל הכולל שקיות עם חומרים המונעים פליטת חיידקים, לצד אוהלים מתנפחים שישמשו כמתחמי שירותים היגייניים ללא צורך במים זורמים.

שיתוף פעולה בינלאומי ומבט לאומי לעתיד

רשות המים ורשות החירום הלאומית (רח“ל) מקיימות שיתופי פעולה בינלאומיים הדוקים לאיגום משאבים בעת אסון. ישראל, שסייעה בעבר במצבי אסון בפיליפינים, ארה“ב, איי הבהאמה ובגבול פולין-אוקראינה, נערכת כעת באופן אקטיבי גם לקבלת סיוע בינלאומי במידת הצורך.

תמונת המצב של רח"ל: ישראל אינה ערוכה כראוי לתרחיש קיצון

במסגרת דיון של ועדת הפנים והגנת הסביבה שנערך לאחרונה, התריע ראש רשות החירום הלאומית (רח”ל), איציק בר, כי ללא החלטת ממשלה על תקציב רב־שנתי ייעודי, מדינת ישראל אינה ערוכה כראוי לתרחיש הקיצון.

רח”ל החמירה בשנים האחרונות את תרחיש הייחוס הלאומי, וכיום מתכוננת המדינה לרעידת אדמה בעוצמה שתתרחש סטטיסטית אחת ל־50 שנה (במקום אחת ל־100 שנה כפי שהיה בעבר). בר הדגיש כי השקעה מוקדמת בתשתיות ובמוכנות תחסוך בעתיד משאבים עצומים וחיי אדם.

בדבריו התריע ראש רח"ל גם מפני כשל של "אחריות בלי סמכות": חוק העורף תקוע ברמת החקיקה מאז שנת 2009 בשל מחלוקות מתמשכות בין משרדי הממשלה בנוגע לחלוקת הסמכויות. כתוצאה מכך, חלק מהגופים אינם מממשים בפועל את אחריותם הקריטית בתחום החירום. שנת ההיערכות 2026 חייבת להיות שנת המפנה שבה נתרגם דריכות מקצועית לפעולה תקציבית ומבנית מקיפה.