השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל: "חשיבותו של חוף הים כשטח ציבורי פתוח מורגשת ביתר שאת בימים מאתגרים אלו. אני מתנגדת נחרצות להוספה של מעגנות חדשות אשר ישרתו ציבור מצומצם ולרוב בעל ממון ואמצעים, על חשבון הציבור הרחב והסביבה. לא נסכים לפגיעה בעיקרון הצדק החלוקתי והסביבתי. הקצאת שטחי חוף לטובת אוכלוסייה מצומצמת על חשבון האוכלוסייה הכללית, היא עוול חברתי"
הוולנת"ע – הוועדה לעניינים תכנוניים עקרוניים (ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה) צפויה לדון היום (ג') בתוכנית מתאר ארצית למעגנות בים התיכון.
מטרת התוכנית היא להתוות מדיניות כוללנית וארוכת טווח לנושא פיתוח המעגנות בחופי הים התיכון, כדי לתת מענה לגידול בצורכי ענפי השיט, החינוך והספורט הימי והתיירות הימית. המחיר הציבורי, הסביבתי והכלכלי הוא גדול: בין השאר, מציעה התוכנית הקמה של 5-7 מעגנות גדולות חדשות, כאשר כל מעגנה כזו כרוכה בתפיסת שטח חופי וימי ניכר, בין 500-700 מטרים לכל מעגנה.
"חוף הים בישראל הוא משאב ציבורי בעל חשיבות הולכת וגוברת לנוכח מגמת גידול האוכלוסייה והציפוף בערים בכלל ובערי החוף בפרט", אומרת השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל. "בימים אלו של התפשטות נגיף קורונה, מורגש ביתר שאת התפקיד החשוב ביותר של חוף הים כשטח פתוח ייחודי למגוון שימושים של נופש, פנאי וספורט – מקום שווה לכל נפש. בימי שגרה וגם ימי משבר, הקצאת שטחי חוף לטובת אוכלוסייה מצומצמת על חשבון האוכלוסייה הכללית, היא עוול חברתי"!
"אני מתנגדת נחרצות להוספה של מעגנות חדשות אשר ישרתו ציבור מצומצם, לרוב בעל ממון ואמצעים, על חשבון הציבור הרחב והסביבה, תוך פגיעה בעקרון הצדק החלוקתי והסביבתי".
השרה הוסיפה, כי "מעגנה היא מתקן תשתית בעל טביעת רגל סביבתית ואקולוגית משמעותית ביותר. הקמה של מעגנות, כפי שמוצע בתמ"א, תגרום להשפעות סביבתיות משמעותיות, ויש להימנע מראש מלהקים אותן, ואף למנוע את הצורך העתידי במימון ציבורי לצמצום השפעת המפגעים שהן מייצרות, כגון הקמת שוברי גלים מיותרים".