הנמל של השכנה ירוק יותר?

רובנו כבר הורגלנו לקלות המדהימה שבמשלוחים. אנחנו יכולים להזמין עד פתח ביתנו מזון, ביגוד, מוצרי חשמל ואפילו רהיטים. נמלים הם מעין רשתות משלוחים שכאלה, רק בגרסת-העל: חברה אחת מזמינה, והשנייה מקבלת; צד אחד שולח, והשני קולט. מה היינו עושים בלי הנמלים?

מאז שבני האדם החלו לבנות אותם, הנמלים היוו מוקד של התפתחות עירונית ומדינית. גם היום, אולי יותר מתמיד, העולם תלוי בהם עבור המסחר הבינלאומי שמתפתח בקצב גבוה: לפי ארגון ה–OECD, כ-90 אחוז מהסחורות בעולם משונעות דרך הים ונפח הסחר הימי צפוי לשלש את עצמו עד 2050.

עם זאת, ועל אף חשיבותם, הנמלים גורמים לבעיות סביבתיות חמורות: זיהום המים בידי כלי שיט, זיהום רעש, זיהום אור וכמובן – הזיהום שנגרם כתוצאה משריפת דלקי המאובנים עבור האנרגיה הרבה שצורכים הנמלים. כך שעל אף השימוש הנרחב שלנו בנמלים וביתרונותיהם – את ההיבטים הבעייתיים האלה, רובנו מעדיפים לשכוח.

לאור ריבוי הבעיות שצפות כשבוחנים את תפעול הנמלים – בעקבה החליטו על שינוי משמעותי בגזרתם: הנמל שבירדן יעבור בקרוב שיפוץ נרחב, שיחל משיפוץ מסוף המכולות שלו, ושעתיד להפוך אותו לאחד הנמלים הסביבתיים ביותר במזרח התיכון. האם בזאת תיפתר בעיית הזיהום של הסחר הימי במדינה?

הנמל של השכנה ירוק יותר?

עבור רובנו, יושבי היבשה, ספינות ששטות על המים מייצרות תמונות נוף יפות: הן מוסיפות מעין תכשיט לקו האופק. אך ההרמוניה הזאת נפגמת כשמגלים שמאחורי היופי הזה, ב"בית" של כלי השיט – נגרם זיהום נרחב, בשל פליטות נרחבות של דיזל, תחמוצות חנקן וחלקיקים מזהמים. ההשפעות הבריאותיות של החשיפה למזהמי אוויר אלו על התושבים שגרים בסמיכות לנמלים הן נרחבות, והיא עלולה להוביל לתחלואה בסרטן ריאות, באסטמה ובמחלות נשימה אחרות, במחלות לב וכלי דם ועוד.

לשכנתנו ממזרח יש רק נמל אחד, ובתוכו נמצא מסוף המכולות, שמאפשר את רוב הסחר הבינלאומי של ירדן. לאחרונה שמו של הנמל נקשר באסון: בחודש יוני אירעה בנמל דליפה של 25 טון גז כלור רעיל, שנפלט מאונייה שעגנה בו. האירוע הזה הביא למותם של 13 איש ולפציעתם של יותר מ-265. האם שינוי התדמית המתקרב "ינקה" את שמו של הנמל?

תוכנית השיפוץ של נמל עקבה היא מיזם של משרד האדריכלים BIG מדנמרק, בראשות האדריכל ביארק אינגלס שעיצב בין היתר סוויטת מלון בלפלנד שמקיימת את עצמה וששותף לתכנון מתחם המשרדים הירוק של גוגל בעמק הסיליקון. כאמור, גם במקרה הזה, התוכנית – שהשלב הראשון שלה יתמקד במסוף המכולות – עתידה להפוך את הנמל לירוק יותר, ועשויה להפחית משמעותית את פליטות גזי החממה של הנמל, בהתאם להצהרות הסכם פריז.

איך זה יקרה? על ידי מעבר לשימוש באנרגיה סולארית בלבד, חשמול של כל כלי התחבורה והמנופים הרבים שבנמל ותכנון יעיל ומקיים של כל המבנים שיוקמו: מרכז לוגיסטי חדש, משרדים, מרכז חדשנות ואפילו אקווריום. כחלק מהתוכנית בנמל גם תישתל צמחייה באופן שיקיף את כל 3 הקילומטרים הרבועים של שטחו – בירוק. בעזרת כל אלה, השיפוץ, שצפוי לצאת לדרך בשנים הקרובות ולהסתיים עד 2040 – צפוי להפוך את האתר לנייטרלי מבחינה פחמנית (כלומר, להביא לאיזון בין פליטת הפחמן הדו-חמצני שנגרמת על ידי האתר לבין ספיחתו או מניעתו בשטחו).

שטים ומזהמים

שיפוץ נמל עקבה הוא בשורה חיובית לירדנים וגם עבור שכניהם שחולקים בנזקי הזיהום – ובהם אנחנו. עם זאת, יש בעיה אחת – ומרכזית למדי – ששיפוץ הנמל בעקבה לא פותר: לפי ד״ר דניאל מדר, חוקר ויועץ מדעי וממייסדי חברת SP Interface, תשתיות הנמל הן לא הגורם המזהם ביותר בכל מה שנוגע לעולם כלי השיט.

״זיהום האוויר של הספינות במהלך השיט, בזמן ההמתנה לכניסה לנמל ובעת העגינה – הוא הבעיה המשמעותית ביותר בנמלים בעולם, וגם בנמל עקבה", מסביר מדר. "הזיהום שנגרם מספינות גדול פי 10 מזיהום הנמלים עצמם״. עד כמה המצב חמור? מדי שנה פולטות הספינות לאוויר כמיליארד טון של פחמן דו-חמצני, שהם כ-2.9 אחוזים מכלל פליטות גזי החממה בעולם.

ומה המצב אצלנו? במחקר לבדיקת היקף פליטות מזהמים לאוויר מכלי שיט ומציאת דרכים לצמצומם בישראל שבוצע על ידי החברות SP Interface ו-AVIV AMCG, עולה שכלי השיט בנמלי חיפה ואשדוד מייצרים זיהום אוויר כבד, שבסבירות גבוהה גורם לפגיעה משמעותית באיכות האוויר באזורים מאוכלסים שסמוכים לנמל. כמו כן, היקף הזיהום בשני הנמלים נמצאה גבוהה יותר מהערכות קודמות בנושא. ״ב-20 השנה האחרונות אומנם חל צמצום בזיהום שגורמים אזורי תעשייה בישראל, אבל בכל הנוגע לספינות ולנמלים, המצב הפוך – יש עלייה בכל סוגי הפליטות והמזהמים השונים, והמצב מחמיר בכל שנה״, מסביר מדר.

פרסום

לטענתו, הסיבות העיקריות למצב הן הרגולציה המוגבלת בתחום והעלייה הניכרת בהיקף הסחר הימי. לעומת מדינות באירופה, בצפון אמריקה ואפילו באזורים בסין – אצלנו החקיקה בתחום תקועה במשך שנים רבות, ולא מתחדשת בהתאמה למצב. "ישראל מסבירה את היעדר הרגולציה המתאימה בעזרת תירוצים שונים: המצב הפוליטי בארץ, עלותם של התהליכים האלה ופגיעה בכדאיות הכלכלית של חברות הספנות", מסביר מדר. "בשל העובדה שרוב העולם המערבי כבר עבר לתקן גבוה ולרגולציה מחמירה כבר לפני 20-10 שנה, ומכיוון שרוב הספינות בעולם כבר חייבות לעמוד ברגולציה מחמירה בנוגע לפליטות זיהום האוויר שלהן – התירוצים האלה מתגלים כלא רלוונטיים".

שטים לעתיד טוב יותר

אז מה עושים? לדברי מדר, בדומה למיזם בנמל עקבה, בשנים האחרונות גם בישראל החלו בפעולות שונות להפיכת הנמלים למקיימים וסביבתיים יותר, עם שימוש באנרגיה מתחדשת וחשמול של רציפים. בנוסף, מיזמים ייעודיים לנמלים בישראל – כמו מערך קבוע לטיפול בזיהום משמן ומדלק בנמלי אשדוד וחיפה, מקודמים בימים אלה. יחד עם זאת, לדבריו, היקף המיזמים הללו הוא מצומצם, מטפל בחלק קטן מהבעיות, ולא מבוצע באופן מקיף כמו בעקבה.

באשר לצמצום הזיהום של הספינות עצמן – מדר מונה מגוון דרכים לשיפור המצב. ״הפתרון הפשוט והמהיר ביותר, שגם לא דורש תקציב, הוא לדרוש מכל הספינות שלא משתמשות באמצעים לצמצום פליטות – להמתין לכניסה לנמלים במרחק של 10 קילומטרים לפחות, ולא במרחק של 5-2 קילומטרים, כמו היום; מהלך כזה עשוי לצמצם עד 30 אחוז מהזיהום שמגיע לחופי ישראל". מדר גם מעיד על חשיבותה של אכיפה בנושא. "אכיפה מהווה כלי משמעותי לתיקון המצב: באירופה ספינות שנבדקות ושנמצא שמזהמות – נדרשות לשלם קנסות גדולים ואפילו עומדות בפני תביעות", הוא מסביר. אז האם נזכה לראות בקרוב תהליכים נוספים כאלה גם בנמלי ישראל ובכלי השיט שלנו? לפי מדר, ולפי מומחים נוספים רבים – הצעד הזה הוא הכרחי, ומוטב מוקדם ממאוחר.