יישום התוכנית לשיקום משק המים הייתה צריכה להיעשות לפני שנים, הכתובת הייתה על הקיר ו

איתן ברושי

פרסום

התוכנית לשיקום משק המים שאושרה לאחרונה על ידי הממשלה כוללת את הכפלת ההתפלה עד שנת 2030, המשך קמפיין העידוד לחיסכון ושיקום שבעה נחלים בצפון, אך אינה כוללת כל התייחסות למצב החקלאות ולפיצוי החקלאים. הדבר לא מפתיע ומצביע על מגמה עקבית של הממשלה שלאורך כל כהונתה הוציאה מסדר העדיפויות שלה את החקלאים ואת החקלאות ושמה אותם במקום האחרון.

מחדל ניהול משק המים התחיל לפני 15 שנה כשקמפיין "ישראל מתייבשת" עלה לראשונה. המסרים  לציבור היו בשני מישורים – חיסכון במים בצריכה הביתית והתפלת מי ים כפתרון לבעיית ההתייבשות. מאז מיליארדי שקלים הושקעו במתקני ההתפלה, אך אלה גרמו במהלך השנים למצג שווא שהבעיה נפתרה וקמפיין החיסכון במים עבור המשק הביתי נגנז ואכיפה לא בוצעה.

היום, אחרי חמש שנות בצורת, בעיית המחסור במים מתגלה כחמורה בגלל אוזלת היד של הפקידים במועצת רשות המים ובמשרד האוצר שניהלו ברשלנות בעשור האחרון את משק המים והביאו אותו על עברי פי פחת. יישום התוכנית לשיקום משק המים הייתה צריכה להיעשות לפני שנים, הכתובת הייתה על הקיר והיום מי שבעיקר משלם את המחיר הם החקלאים.

החלטת מועצת רשות המים ופקידי האוצר לקצץ במכסות המים לחקלאים ללא כל כוונה לפצות אותם על כך היא המשך ישיר בהתנהלות הכושלת של הממשלה שהוציאה את נושא המים מפיקוח של ועדת הכספים. משרד החקלאות  הפך להיות גוף חסר שליטה המנוהל בחוסר מקצועיות ובחוסר שיתוף פעולה עם החקלאים. יש להחזיר את הפיקוח לוועדת הכספים ולעמוד על כך שהחלטת הממשלה בדבר דיווח שנתי בנוגע למשק המים, אכן תתקיים הלכה למעשה

בשנת 2017 הוקצו 422 מיליון קוב ואילו ב־2018, כדי להתמודד עם המשבר המתהווה במשק המים הישראלי, הציעה רשות המים להקצות 210 מיליון קוב בלבד של מים שפירים. אך בתום דיונים הוחלט כי מכסות המים לחקלאות בשנת 2018 יהיו זהות לכמות המים בה השתמשו בפועל החקלאים בשנת 2017 – כ־280 מיליון קוב.

אף שמשרד האוצר התחייב שאם בחודשים הבאים יימשך המשבר במשק המים ויוחלט על קיצוץ במכסות המים לחקלאות יינתן פיצוי הולם לחקלאים, בפועל הדבר לא קורה. אם לא די בכך, במאי 2018 קוצצו מכסות המים לצרכנים ו־50 מיליון קוב מים שפירים לחקלאות, לרבות ביישובי קו עימות, קרי עוטף עזה ורמת הגולן. על החקלאים באזורים אלה, המתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, נגזר לעקור מטעים ולייבש שדות. הפיצוי שיש להעניק לחקלאים הוא לא פחות משלושה שקלים לקוב מים שפירים ומוערך ב־150 מיליון שקל, סכום זעום לעומת ההשקעה של מיליארדים בפיתוח משק המים.

פרסום

מדינה שמקצצת למעלה מ־50% מכמות המים לחקלאות אומרת הלכה למעשה כי היא מוותרת על עצמאותה בייצור מזון טרי. מדובר בהחלטה דרמטית שיש לה גם היבט ביטחוני. ממשלת ישראל חייבת לקיים דיון חירום דחוף, לבחון מה היו הסיבות למחדל, איך מתמודדים איתו, מה עושים על מנת להקטין את הפגיעה בחקלאות ומה עושים על מנת שבעוד שנה לא נתעורר ונקבל דרישה לעצור את כלל המים לחקלאות.

יש להקצות באופן מיידי תקציבים למיצוי פוטנציאל ההתפלה, שיפור יכולות הולכת מים לכל קצוות הארץ, חיזוק יכולות האגירה של מי גשמים ושיטפונות וייצור נוסף של מים מושבים. כדי להתמודד עם האתגר ועם שאלות משק המים נדרשת תוכנית לאומית והשקעת משאבים בהיקף גדול ביותר במשך כמה שנים, ולכך נדרשת החלטת ממשלה.

האחריות לפתרון המשבר במשק המים מוטלת על הממשלה והכנסת. שר החקלאות צריך להציב קו אדום וברור בנושא על מנת להבטיח את המשך קיומה של החקלאות, את רמת אמצעי הייצור ואת עתיד החקלאים. אין מדינה ללא אדמה, ואין אדמה ללא חקלאות והתיישבות. זו תמצית הציונות.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני ויו"ר השדולה החקלאית בכנסת