פלישת קיפודי הים

כל ישראלי יודע שהרחצה בים סוף עלולה להוביל למפגש לא סימפטי במיוחד עם קיפוד ים. אך בשנים האחרונות, תקריות מסוג זה מתרחשות גם באזורים חדשים בעולם, וזאת בשל התרחבות תפוצתם של קיפודי הים במערכות אקולוגיות שונות – ואפילו בים התיכון. מעבר לדקירה כואבת, הנזק של קיפודי הים המתרבים גדול בהרבה: בהיעדר טורף טבעי שירסן את התפתחותם, הקיפודים מהווים סכנה ממשית למערכות אקולוגיות שבהן הם חיים באופן טבעי וגם למערכות אקולוגיות חדשות שאליהן פלשו.

דוגמה בולטת במיוחד מתרחשת בשנים האחרונות לאורך חופיה של קליפורניה, ומבליטה בין היתר את ההשפעה של ההתחממות הגלובלית על חוסנן של מערכות אקולוגיות. מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports של Nature, עוסק בהתפרצות חסרת תקדים של קיפודי הים הסגולים (Strongylocentrotus purpuratus) לאורך חופי מערב ארצות הברית. התפשטותו של מין זה עלתה בשיעור ניכר החל משנת 2014, וממשיכה לעלות. המאמר מתמקד במערכת אקולוגית שנפגעה מהעלייה הדרמטית במספר קיפודי הים, והיא המערכת של יערות הקלפּ (Kelp forest) – יערות תת-מימיים של אצות הגדלות בקרבת החוף.

מרבדים צפופים של קיפודי ים

בשנת 2014 החלה להתרחש שרשרת אירועים שהובילה להתפרצות חסרת התקדים של קיפודי הים לאורך חופיה של קליפורניה, אשר פגעה בסופו של דבר במערכת האקולוגית כולה. בשנים אלה התפרצה מחלה באוכלוסיית כוכבי ים לחופי קליפורניה, שכתוצאה ממנה הצטמצמה אוכלוסיית כוכבי הים באותו אזור באופן משמעותי. כוכבי הים הם הטורף העיקרי של קיפודי הים הסגולים, וכאשר הם נעלמו – לא היה מי שיווסת את גודל האוכלוסייה של קיפודי הים, וכתוצאה מכך הם החלו להתרבות ולהתפשט בקצב מהיר.

העלייה בכמות קיפודי-הים בעקבות היעלמות הטורף הטבעי שלהם התרחשה במקביל לשינויים אקלימיים, שהובילו לעלייה בטמפרטורת המים באזור ב-2.5 מעלות, החל משנת 2013. "מקור ההתחממות הוא שילוב של זרימת מי ים חמים שהגיעו מים ברינג באלסקה והשפעתו של אירוע 'אל-ניניו' שפקד את העולם בשנת 2015-16", מסביר ד"ר רמי קליין, מרצה בפקולטה למדעי הים של המרכז האקדמי רופין במכמורת. "המים החמים ודלי הנוטריינטים (חומרי מזון המומסים במי הים) הביאו לירידה בריכוז הנוטריינטים הזמינים באופן רגיל במי החופים של קליפורניה".

כתוצאה מהטמפרטורות הגבוהות וריכוז חומרי ההזנה הנמוך, חלה דעיכה בכמות האצות ונפגעה גם יכולת הרבייה שלהן. "השילוב בין עליית הטמפרטורה, הפחתת הנוטריינטים והתפוצצות האוכלוסין של קיפודי הים הביאו להתמוטטות של יערות הקלפ. מרחבים חופיים שנשלטו לחלוטין על ידי האצות הוחלפו בשטחים ועליהם מרבדים צפופים של קיפודי ים. למעשה, אירע כאן תהליך הקרוי בשפה האקולוגית 'שינוי פאזה' – מעבר משליטה של אצות קלפ בחופים ומגוון ביולוגי גבוה, לשליטה של קיפודי ים ומגוון ביולוגי נמוך", מוסיף קליין.

נזק של עשרות מיליוני דולרים בשנה

לאצות הקלפ בחופי קליפורניה, כמו בחופים אחרים בעולם, חשיבות אקולוגית וכלכלית עצומה. האצות, שיוצרות יערות תת-מימיים סבוכים, מספקות מספר שירותי מערכת אקולוגיים, והן מועילות גם לאדם: ראשית, אצות הקלפ מקבעות פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה בתהליך הפוטוסינתזה המתקיים בהן, וכך הן לוקחות חלק בוויסות ריכוז גז החממה הזה באטמוספירה; שנית, היערות התת-ימיים הצפופים מגינים על החופים מפני סערות ימיות, ושומרים על המערכת האקולוגית החופית מפגעי זרמים חזקים. יערות הקלפ אף מהווים גורם המייצב את החול, ובכך מונע בליה ונסיגה של החופים.

האצות, שבאופן שגרתי נפוצות מאוד בחופי קליפורניה, מהוות מקום מסתור ומקור מזון למגוון גדול של יצורים ימיים, ביניהם חלזונות אוזן הים (Abalone) וכן קיפודי ים אדומים. יצורים אלה ניזונים מהאצות ויש להם ערך כלכלי משום שהם משמשים למאכל ומהווים חלק חשוב מתעשיית הדיג המקומית. לאצות יש גם שימוש נוסף – הן נקצרות לצורך הפקת מינרלים וויטמינים (יש מינים המכילים רב סוכר בשם אלגינט המשמש כחומר גלםבתעשיות המזון, הטקסטיל והתמרוקים וכן מינים המכילים יוֹד החשוב לבריאות האדם).

הפגיעה באצות הקלפ בקליפורניה הביאה לפגיעה חמורה בשירותים האלו ולנזקים כלכליים גדולים: דיג החלזונות הופסק לחלוטין בשנת 2018, מה שהוביל להפסדים של 44 מיליון דולר לשנה. בנוסף, קיפודי הים האדומים שהיו נפוצים באזור התחילו להיעלם גם הם אט-אט, עקב הירידה בכמות האצות, והיעלמותם גרמה להפסדים של 3 מיליון דולר בשנה. במקביל לירידה ברווחים הקשורה בתעשיית הדיג, הפסיקה כמעט לחלוטין הפעילות התיירותית בחופים וכמות השחיינים והצוללנים ירדה. גורמים אלה פגעו באופן קשה בכלכלת תושבי קליפורניה, והביאו לנזק המוערך בעשרות מיליוני דולרים בשנה.

פרסום

לפי קליין, מקרים של שינוי פאזה והיעלמות כמעט מוחלטת של יערות הקלפ התרחשו גם בעבר באזורים שונים בעולם, כולל בחופי קליפורניה, אך לא בסדר גודל כזה. דוגמה בולטת לכך היא  ציד לוּטרות החיות באזורי קלפ באלסקה וניזונות מקיפודי הים גרם לכך שלא היה טורף טבעי שיווסת את התפשטותם של הקיפודים והם השתלטו על השטח בהדרגה על חשבון האצות.

קליין מוסיף שבחופי הארץ לא גדלות אצות קלפ, האופייניות לאזורים קרים יותר, אך יש אצות רבות אחרות המתפתחות במי החופים ויש להן תפקיד חשוב ביותר במערכת האקולוגית החופית וביצירת מארג המזון הימי. גם מצב קיפודי הים אצלנו שונה מהמתואר בקליפורניה. בעוד שכמות קיפודי ים סגולים באזורינו נמצאת במגמה של ירידה, דווקא קיפודי הים השחורים (ובשמם המקצועי, נזרית ארוכת קוצים) הופכים להיות נפוצים, לאחר שמצאו את דרכם מים סוף אל הים התיכון. גם לגביהם סוברים החוקרים כי המצב יכול להגיע לכדי יצירת מרבדים שלהם, והתרבותם על חשבון מינים אחרים.

מבעיה אקולוגית להזדמנות כלכלית

מחקרים וניסויים שנעשו באזורים אחרים מראים שהדרך היחידה להשיב את יערות האצות למצבם הקודם היא סילוק מסיבי ויזום של קיפודי הים הסגולים מן המערכת. מספר יוזמות כאלה כבר יצאו לדרך, ולצד התועלת האקולוגית, הן רואות בקיפודים פוטנציאל כלכלי: חברה בשם Urchinomics פועלת בקנדה, ביפן ובארצות הברית, מבצעת איסוף של קיפודי הים ומוכרת את הקיפודים לצורכי מאכל. החברה טוענת שכך היא למעשה הופכת את הבעיה האקולוגית להזדמנות כלכלית, שממנה כולם מרוויחים.

זהו צעד ראשון בניסיון לייצב את המערכת האקולוגית, תהליך שעשוי להימשך זמן רב. במקביל, יסייעו לאצות הקלפ הניסיונות להפחית את פליטת גזי החממה לאטמוספירה  בכדי לצמצם את השפעות שינוי האקלים על הסביבה הימית – אבל זה כבר סיפור מורכב בהרבה.