משרד האוצר מקדם את השינוי הגדול ביותר במשק הפסולת זה שני עשורים: הקמת רשות פסולת לאומית שתנהל את התכנון, הרגולציה, התעריפים ופיתוח התשתיות. ברשויות המקומיות מזהירים מפני ריכוז סמכויות בידי המדינה ודורשים ייצוג משמעותי בקבלת ההחלטות.
משק הפסולת בישראל ניצב כיום בפני אחד המשברים המורכבים ביותר בתולדותיו. שיעורי ההטמנה עדיין מהגבוהים במדינות המפותחות, תשתיות הטיפול מתקדמות באיטיות, העלויות לרשויות המקומיות ולציבור ממשיכות לטפס, ובמקביל הפך הענף לזירה שאליה חדרו בשנים האחרונות גם גורמי פשיעה מאורגנת.
על רקע מציאות זו מקדם משרד האוצר רפורמה מקיפה, שנועדה לשנות מן היסוד את אופן ניהול משק הפסולת בישראל. במרכזה עומדת הקמת רשות פסולת לאומית – גוף מרכזי שירכז את התכנון האסטרטגי, פיתוח התשתיות, קביעת התעריפים והסדרת הרגולציה, בדומה למודלים הקיימים במשקי המים, החשמל והתחבורה.
שני עשורים של השקעות – אך היעדים לא הושגו
את עקרונות הרפורמה הציג עידו מור, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר, במסגרת ועידת השלטון המקומי. לדבריו, המודל שעליו נשען משק הפסולת מאז אמצע שנות ה־2000 אינו מצליח לספק את התוצאות שנקבעו לו.
למרות השקעות של מיליארדי שקלים, ישראל עדיין מטמינה את מרבית הפסולת העירונית, שיעורי המיחזור נמוכים בהשוואה למדינות המפותחות, ותשתיות חדשות מוקמות בקצב שאינו מדביק את קצב גידול האוכלוסייה.
לדברי מור, אף שבשנות התשעים הצליחה המדינה לבצע מהפכה באמצעות סגירת המזבלות העירוניות, בשנים האחרונות נדמה כי חלק מההישגים נשחקו, והמשק מתקשה להתקדם לשלב הבא – מעבר לכלכלה מעגלית המבוססת על מיחזור, השבת משאבים וצמצום ההטמנה.
היטל ההטמנה יצר גם תוצאה שלא תוכננה
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בדיון היה היטל ההטמנה, שהונהג בשנת 2006 במטרה להפוך את ההטמנה לפחות כדאית ולעודד פתרונות מתקדמים יותר לטיפול בפסולת.
אלא שלדברי משרד האוצר, לצד ההשפעה החיובית נוצר גם אפקט בלתי צפוי: במקרים רבים, במקום להעביר פסולת למיחזור או למתקני טיפול, בחרו גורמים עברייניים בפתרונות זולים יותר – שריפות פסולת והשלכה בלתי חוקית בשטחים פתוחים.
התוצאה הייתה חדירתם של ארגוני פשיעה לענף הפסולת, שהפך לאחד התחומים המורכבים ביותר מבחינת אכיפה ומשילות. במקרים מסוימים אף הופעלו איומים כלפי ראשי רשויות ובעלי תפקידים העוסקים בתחום.
"זהו שוק בעל מאפיינים של פשיעה מאורגנת", אמר מור. "כל שיפור כלכלי בענף עלול לייצר גם תמריצים חדשים לגורמים עברייניים, ולכן הרפורמה חייבת לכלול גם מנגנוני פיקוח ואכיפה חזקים."
רשות פסולת לאומית – גוף אחד שירכז את כל המשק
לב הרפורמה הוא הקמת רשות פסולת ארצית, שתהיה אחראית על כלל שרשרת הטיפול בפסולת – החל מתכנון ארוך טווח, דרך פיתוח מתקני טיפול ומיחזור ועד קביעת תעריפים ויעדים לאומיים.
במשרד האוצר סבורים כי הפיצול הקיים בין גופים שונים מקשה על קבלת החלטות, מעכב השקעות ומונע הקמת מתקני קצה חדשים.
הרשות החדשה תרכז גם את החקיקה בתחום במסגרת חוק מסגרת אחד, שיסדיר את אחריות היצרן, פסולת בניין, פסולת עירונית וזרמי פסולת נוספים, תוך יצירת מדיניות אחידה לכלל המשק.
סוף לעידן היטל ההטמנה?
אחד השינויים המשמעותיים ביותר שמציע האוצר הוא מעבר ממנגנון היטל ההטמנה למודל תעריפי.
במקום מס אחיד, ייקבעו תעריפים שישקפו את השירות שניתן ואת ביצועי הרשויות המקומיות. כך, רשות שתבצע הפרדה במקור ותצמצם את היקף ההטמנה תוכל ליהנות מתעריפים נמוכים יותר, בעוד שרשויות שלא יעמדו ביעדים ישלמו יותר.
באוצר מעריכים כי מודל כזה יאפשר גם מימון יציב של מתקני טיפול חדשים ויעניק ודאות כלכלית למשקיעים.
הרשויות המקומיות: אל תהפכו אותנו לקבלני ביצוע
לצד התמיכה בצורך ברפורמה, ראשי הרשויות המקומיות הביעו חשש מפני ריכוז סמכויות רחב מדי בידי המדינה.
ראשת מועצת שוהם, דפנה רבינוביץ, הזהירה כי אין מקום למודל שבו הרשויות יאבדו את השפעתן על ניהול התחום. לדבריה, הרשויות הן אלו שמכירות את צורכי התושבים ואת האתגרים המקומיים, ולכן חייב להיות להן תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות.
בדיון עלתה גם דרישה להבטיח ייצוג משמעותי של ערים גדולות, מועצות אזוריות, רשויות ערביות ורשויות בפריפריה במוסדות רשות הפסולת העתידית – ולא להסתפק בייצוג סמלי בלבד.
לא רק כלכלה – גם יעדים סביבתיים
ברשויות המקומיות הדגישו כי הצלחת הרפורמה תימדד לא רק ביעילות הכלכלית שלה, אלא גם ביכולתה לקדם יעדים סביבתיים ברורים.
בין הדרישות שעלו: קביעת יעדים מחייבים להפחתת הטמנה, הרחבת השימוש החוזר, עידוד מיחזור והטמעת עקרונות הכלכלה המעגלית.
הילה בן הרוש־חכמון, ראש מועצת כוכב יאיר–צור יגאל, ציינה כי לצד השקעה בתשתיות נדרשים גם מהלכים לאומיים פשוטים יחסית, דוגמת צמצום השימוש במוצרים חד־פעמיים, שיכולים להפחית משמעותית את כמויות הפסולת בישראל.
גם המגזר הפרטי מבקש ודאות
החברות הפרטיות, המפעילות חלק גדול ממתקני הטיפול והמיחזור בישראל, הביעו תמיכה עקרונית ברפורמה, אך הדגישו כי הצלחתה תלויה ביצירת ודאות רגולטורית וכלכלית.
ערן ספיר, מנהל חטיבת איכות הסביבה בוורידיס, ציין כי הקמת מתקנים חדשים דורשת השקעות של מאות מיליוני שקלים, ולכן נדרשת מדיניות יציבה לטווח ארוך, הכוללת תעריפים ברורים, לוחות זמנים ידועים ושיתוף המגזר הפרטי בקבלת ההחלטות.
כדוגמה הציג את מתקן ה־RDF בחירייה, המופעל בשיתוף פעולה בין איגוד ערים דן לתברואה, קבוצת ורידיס ומפעל נשר. המתקן ממחיש כיצד שילוב נכון בין השלטון המקומי למגזר הפרטי יכול להפוך פסולת למשאב, להפחית הטמנה ולייצר פתרון סביבתי וכלכלי יעיל.
מבחן המשילות הגדול של משק הפסולת
הרפורמה שמקדם משרד האוצר אינה עוסקת רק בפסולת, אלא בשאלה רחבה יותר: כיצד צריכה מדינת ישראל לנהל אחת מתשתיות הסביבה החשובות ביותר שלה.
אם תצליח, היא עשויה להאיץ את הקמת מתקני המיחזור וההשבה, לצמצם את התלות בהטמנה, להפחית את כוחם של גורמי הפשיעה בענף ולהצעיד את ישראל לעבר כלכלה מעגלית מתקדמת יותר.
עם זאת, הצלחתה תהיה תלויה ביכולת למצוא את נקודת האיזון בין הנהגה לאומית חזקה לבין שיתוף אמיתי של הרשויות המקומיות והמגזר הפרטי – שני הגורמים שיישאו בפועל את עיקר האחריות ליישום השינוי בשטח.
