שידרוג רשת התחנות ההידרומטריות בישראל של רשות המים

רשות המים פרסמה דוח חדש הכולל תוכנית אסטרטגית חדשה לשידרוג רשת התחנות ההידרומטריות בישראל, הכוללת מיפוי צרכים, ניתוח, הגדרה מחדש את מטרות הניטור ההידרומטרי והמלצות. את הדוח כתבו יעל סטורץ פרץ, איל זיגל, יניב סויבלמן, אודי גלילי וגיא רשף.

מדובר בפרויקט אסטרטגי רב-שנתי, שמוערך בכ-130 מיליון ש”ח, ויתבצע בשלושה שלבים לאורך 15 שנה. בסיומו, רשת התחנות תתרחב מ-121 ל-192 תחנות פעילות, ותעניק למדינה תשתית נתונים אמינה, מקיפה ובזמן אמת – בעידן שבו שינויי האקלים, הצפות והביקוש למים מציבים אתגר חסר תקדים.

תמונת מצב: רשת קיימת אך לא מספיקה

היום מפעיל השירות ההידרולוגי 121 תחנות ניטור בנחלי ישראל, המשמשות למדידות רציפות של מפלסי מים, ספיקות ונגר עילי. הנתונים מהתחנות משמשים מתכננים, רשויות, מוסדות מחקר וגופים ירוקים, ומהווים בסיס קריטי לניהול משק המים והתמודדות עם שיטפונות.

למרות צפיפות גבוהה ביחס למדינות אחרות (תחנה אחת על כל 182 קמ”ר), סקר שנערך בקרב 40 גופים – בהם רשויות ניקוז, אקדמיה, משרדי ממשלה ומהנדסים – מצא כי 81% מהמשיבים סבורים שהרשת הנוכחית אינה עונה על צורכי הניטור וההתרעה.

הבעיות המרכזיות:
• רוב התחנות ממוקמות במוצאי נחלים ואינן משקפות את המאפיינים ההידרולוגיים לאורך כל אגן הניקוז.
• מחסור בתחנות באזורים קריטיים – אגנים הרריים בצפון, אזורים חקלאיים, קרקעות ייחודיות (גרומוסול, חמרה ולס), אזורי פיתוח חדשים, וכן אגנים עירוניים בדרום ובכנרת.
• חוסר בכיסוי לאתרי שיטפונות שמחייבים התרעה מוקדמת – בעיה חריפה בעיקר באזורים מרוחקים, שבהם יש קושי בתקשורת סלולארית.
• רוב התחנות אינן משדרות בזמן אמת, דבר שמגביל את יכולת החיזוי והתגובה לאירועי קיצון.

ממצאים אלו הובילו לגיבוש תוכנית אסטרטגית שמטרתה לא רק לסגור פערים, אלא גם להתאים את רשת המדידות לצרכים העתידיים של משק המים, ההגנה על התשתיות והיערכות לשינויי האקלים.

מה כוללת התוכנית?

לאחר מיפוי הצרכים וניתוח פערים, הוחלט על שדרוג יסודי של 116 תחנות קיימות והקמת 71 תחנות חדשות, כך שהרשת תכלול בסיומה 192 תחנות פעילות – גידול של כ-50%.

התחנות החדשות ימוקמו באזורים הרריים, חקלאיים, עירוניים ואתרי פיתוח, ובאגני ניקוז שאינם מנוטרים כיום. הן יצוידו במערכות מתקדמות – חיישני מדידה, מצלמות, תקשורת לוויינית לשידור בזמן אמת ומערכי התרעה מפני שיטפונות.

בנוסף, התוכנית כוללת:
• גיוס 13 תקני כוח אדם מקצועי – הידרומטרים, מנתחי נתונים ומנהלי שטח, הכרחיים לתפעול שוטף וניתוח המידע.
• השקעה בשלושה שלבים בני כחמש שנים כל אחד, בהתאם לדחיפות ולחשיבות האזורים המנוטרים.
• תקצוב גמיש לפי סוג התחנה – עלות הקמה של 0.3–1.5 מיליון ש”ח לתחנה, בהתאם לטכנולוגיה, לצד עלויות שדרוג (כ-0.5 מיליון ש”ח בממוצע) ותחזוקה שנתית.

תוצרים צפויים בעקבות שידרוג ועיבוי רשת הניטור:

• בסיס נתונים אמין ורחב היקף לניהול מים עיליים ותכנון תשתיות
• התרעות מדויקות ומוקדמות יותר לשיטפונות – כולל באזורים מרוחקים
• שיפור תכנון הנגר והניקוז, והוזלת עלויות פיתוח ו/או תיקון נזקים
• הפחתת תביעות וביטוחים עקב הצפות בזכות תכנון מונע מדויק יותר
• שיפור מודלים לחיזוי שיטפונות והיערכות לאירועי חירום
• חיזוק הידע ההידרולוגי להערכת השפעת שינויי אקלים
• שיפור בשיקום נחלים והגדרת פשטי הצפה לשימושים שונים.

התאמה לאתגרי העתיד

הדוח מדגיש כי ניהול משק המים בעשורים הקרובים יחייב תשתית נתונים אמינה וצפופה יותר מהקיים. שטחה המצומצם של ישראל, התחרות העזה על הקרקע וההשפעות ההולכות וגוברות של שינויי האקלים – מחייבים פריסה מותאמת שתאפשר גם ניהול בר-קיימא של מקורות המים וגם הגנה על תשתיות וקהילות.

“רשת התחנות ההידרומטריות היא לא רק כלי מחקרי,” נכתב בדוח. “היא תשתית לאומית שמאפשרת למנוע אסונות, לתכנן תשתיות חכמות ולשמור על משק מים יציב – גם מול שינויים אקלימיים קיצוניים.”

עם השלמת הפרויקט, צפויה ישראל ליהנות מרשת ניטור מתקדמת שמסוגלת לתת מענה הן לצורכי היום והן לאתגרים העתידיים – מהצלת חיים ועד תמיכה בתכנון סביבתי וכלכלי ארוך טווח.