אוכלוסיית הבקטריות באגמים בעלת תפקיד מפתח בשמירה על איכות המים, באמצעות ספיגת עודפי חנקן וזרחן. בנוסף, יכולתן של הבקטריות לאחסן פחמן משפיעה על האקלים. כעת, חוקרים מ-University of Minnesota חקרו ומצאו שתפקודי הבקטריות האמורים מושפעים מטיב האגם בו הן שוכנות. לטענתם, המיקום הופך לפקטור הראשון במעלה לקביעת תפקוד הבקטריות.
זרחן וחנקן הינם שני נוטריינטים אשר, עם ניקוזם לאגם, פוגעים באיכות המים, למשל באמצעות גרימה לצמיחה מהירה של אצות. המחקר, שפורסם במגזין ISME, מצא שהבקטריות השוכנות באגמים עתירי חנקן וזרחן, "לוקות" בתגובתן לחנקן, זרחן ופחמן נוספים.
מחבר המחקר, פרופסור Jim Cotner, מקביל את הסיטואציה לזו בה נמצאים החולים בסוכרת מסוג 2: האגמים הופכים לתגובתיים פחות להגדלת פחמן, בדיוק כפי שחולי הסוכרת הופכים לתגובתיים פחות לאינסולין בגוף שלהם. לדבריו, עודף, גם אם בחומר "מועיל", פוגע בחילוף החומרים, ועלול להיות בעל השלכות הרסניות.
פרופסור Cotner, יחד עם עמיתו למחקר ד"ר Casey Godwin מ-University of Michigan, אספו מינים בודדים של בקטריות מ-35 אגמים ברחבי מינסוטה. הם חקרו את המאפיינים של הבקטריות שנמצאות בכל אגם, ובחנו משתנים הקשורים לאופן שבו בקטריות באגמים עשויות להגיב לנוכחות מוגברת של זרחן ולהשפעות ההתחממות הגלובלית.
מחקרים קודמים כבר הראו כי באגמים עתירי חנקן וזרחן משגשגות אוכלוסיות בקטריות, צמחים, חרקים ובעלי חיים יותר מאשר באגמים "נקיים יותר" (דלים בחנקן וזרחן). אך נראה שזהו המחקר הראשון אשר מראה כי בקטריות באגמים מזוהמים הינן תגובתיות פחות לנוטריינטים.
בנוסף, לדברי ד"ר Godwin, הבקטריות שנדגמו באגמים עתירי זרחן, בהשוואה לאלו שנדגמו באגמים "נקיים יותר", הפגינו ירידה משמעותית ביכולתן לספוג פחמן מהמים. לפגיעה בתגובתיות לפחמן עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת: ככל שייקלט פחות CO2 על ידי בקטריות וצמחים באגמים (כמו גם באוקיאנוסים ומערכות אקולוגיות אחרות), כך ייפלט יותר ממנו אל האטמוספירה.
https://phys.org/news/2017-12-nutrients-microbes-responsive.html
