מאילת, דרך הנגב ועד אשקלון: הזרמת יותר נפט תגדיל את הסיכון לשונית האלמוגים, לשמורות הטבע בנגב ולמי השתייה שלנו
כמו משחק הילדים – ים-יבשה ושוב ים – צינורות הולכת הנפט שבין אילת לאשקלון שמנוהלים על ידי חברת קצא"א מתחילים בים האדום, חוצים את הנגב ומגיעים לחופי הים התיכון. בדצמבר האחרון ביטלה הממשלה את מדיניות "אפס תוספת סיכון", וכעת על המשרד להגנת הסביבה לבחון מתן היתר זמני לקצא"א להזרים בצינורות כמות גדולה יותר של דלקים שמסוכנים לסביבה. איך הסכנה נראית בכל אזור, ולמה זה משנה לנו? ביקשנו מהמומחים והמומחיות בתחום להסביר.
ים – מפרץ אילת
"דליפה יכולה להתרחש בכל מקום במפרץ כי הסכנות הן גם ממקורות חבלניים וגם סכנות תפעוליות", אומר פרופ' מעוז פיין, ממכון סילברמן למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת. כלומר, אם טיל יפגע במכל דלק או בצינור דלק, או במקרה של דליפת נפט מאונייה – שונית האלמוגים תיפגע קשות. "במקרה של דליפה תהיה שכבה שחורה שצפה על פני המים שעלולה להגיע לחוף ולשונית בזמני שפל". מקרה כזה עלול להוביל למותם של האלמוגים או לפגיעה בהתפתחותם – אפילו אם מדובר "רק" בכמות נפט קטנה אבל במשך זמן רב. אסון כזה יסכן את המערכת האקולוגית כולה. נוסף על החומר הצף שאותו רואים ושאפשר לחסום ולאסוף, גם בעומק הים תיווצר בעיה. "בנפט יש תרכובות מסיסות שאנחנו קוראים להן 'הרוצח השקט'. מדובר בתרכובות שלא רואים אותן וששוקעות לעומק הים – ואין דרך לאסוף אותן. הן מתפזרות במהירות ויכולות להרוג את החי והצומח בים באופן מיידי או להצטבר ולפגוע בטווח הארוך במערכת האקולוגית", מסביר פיין.
שונית האלמוגים באילת היא מערכת אקולוגית ייחודית בגלל החוסן שלה בפני התחממות מי הים. "מדובר בשונית יוצאת דופן ולכן יש לה חשיבות גלובלית. זיהומים עלולים לפגוע בעמידות שלה, ולכן יש להסיר ממנה הפרעות מקומיות", אומר פיין. מלבד נפט, יש גורמי סיכון נוספים לשוניות האלמוגים. מאמר שפורסם לאחרונה ב"אקולוגיה וסביבה" מתאר את תופעת הלבנת האלמוגים במפרץ אילת כתוצאה מעליית טמפרטורת מי הים – מה שמעורר חשש כבד לעתידן לנוכח משבר האקלים.
יבשה – הנגב
"אורך הצינורות בחלק היבשתי הוא כ-250 ק"מ שמתוכם יותר מ-100 ק"מ חוצים שמורות טבע וגנים לאומיים", מציין גלעד גבאי, מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים. "הצינור נמצא באזורים אלה משיקולים הנדסיים ולא סביבתיים", הוא מסביר. כלומר, דליפת דלק מהצינורות תחשוף אתרי טבע רבים לפגיעה משמעותית, פשוט כי הם נמצאים על הדרך הקצרה ביותר מאילת לאשקלון. דוגמאות לאתרים אלה הן בקעת צין, גב חווה, מכתש רמון, החי-בר ביטבתה ושמורת עברונה. "התוואי של הצינור עובר באזורים מרוחקים שהגישה אליהם מוגבלת ולכן קשה לטפל בה [בדליפת נפט], והיא עלולה להתעצם", הוא מסביר. כלומר, קיים קושי פיזי בהבאת כלים הנדסיים לנקודת הפגיעה. לעומת זאת תשתיות שפרוסות לאורך כבישים מאפשרות ניטור והגנה טובים יותר וטיפול ותגובה מהירים יותר.
"גם מדליפה קטנה, ההשלכות יהיו קטסטרופליות", אומר גבאי. זיהום נפט פוגע בקרקע שסופחת לתוכה את הרעלים שבנפט. זה משבש את הפעילות הביולוגית, למשל על ידי פגיעה ביכולת הצמחים לגדול בקרקע ועל ידי פגיעה בנגישות הצמחים למים ולחומרים מזינים בקרקע. דליפת נפט מסכנת לא רק את הסביבה אלא גם את בני האדם. חשיפה לנפט עלולה לגרום לקשיי נשימה, לגירויים בעור, בעיניים ובגרון, לבחילות ולכאבי ראש. לעיתים, לאסונות נפט יש גם השפעה נפשית בדמות חרדה ודיכאון. "בני האדם ייפגעו גם באופן עקיף. לדוגמה, ביכולת ליהנות מהטבע", מספר גבאי. באזורי התיירות הטבע הוא משאב מניב ומקור הכנסה לעסקים. פגיעה בו, משמעותה פגיעה בהם.
לצערנו, בשנים האחרונות היו בדרום שני אירועי דליפה גדולים: הראשון בנחל צין ב-2011 והשני בנחל עברונה ב-2014. "נכון להיום השיקום בנחל צין היה מוצלח. פעולות השיקום היו אגרסיביות מאוד, וכללו הוצאה של הקרקע המזוהמת והחלפתה בקרקע לא מזוהמת", הוא מסביר. אולם בנחל עברונה, השיקום מוצלח פחות – נעשה ניסיון לפרק את הנפט שבאדמה באמצעות טיפול ביולוגי כדי לנסות ולשמור על בנק הזרעים בקרקע. לדוגמה, כדי שזרעי עץ השיטה – רכיב מרכזי במערכת האקולוגית בשמורה – ינבטו, נדרש לפרק לפחות 70 אחוז מהחומר המזוהם בקרקע. אולם, במשך העשור האחרון השיקום הארוך לא הוביל למימוש היעדים, וכעת יעברו לטיפול של החלפת הקרקע.
סמוך למקום הדליפה האחרונה בעברונה, דלף נפט מצינור קצא"א גם בשנות ה-70 – אירוע שלא טופל כלל. שטח זה היה בסיס ללמידת ההשלכות בניסיון לתרום לשיקום הדליפה מ-2014. מאז, "אחד הדברים שלמדנו שקורים בשטח שזוהם בנפט גולמי הוא שעצי שיטה לא יכולים לגדול בו. לכן, צריך לפרק את הנפט כדי לאפשר התפתחות של השיטה והישרדות של העץ", מסביר גבאי. נפט גורם ליצירת שכבה הידרופובית בקרקע שדרכה מים לא מחלחלים. כתוצאה מכך, נבטי העץ לא מצליחים לשרוד, וקיים חשש שאוכלוסיית השיטה הבוגרת תדעך ואיתה תיפגע המערכת האקולוגית שמבוססת עליה. מאז הדליפה ב-2014 זוהתה פגיעה גם בעטלפי חרקים, בעקרבים, בעכבישים, בצרעות ובחרקים שחיים על עץ השיטה.
זיהום הנפט הגדול בעברונה 4.12.2014 צילום: דורון ניסים, באדיבות רשות הטבע והגנים
ים – חופי הים התיכון
"הגדלת הזרמת הדלק בצינורות תגדיל את הסיכוי לתקלה שלחברת קצא"א אין את כל האמצעים הדרושים כדי לטפל בה", אומר פרופ' אמריטוס ג'ק גילרון, ממכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר באיגוד הישראלי להתפלה וטיפול במים. "מדיניות אפס תוספת סיכון תאמה את עמדת אנשי המקצוע", הוא מספר. על פי עמדת האיגוד הישראלי להתפלה וטיפול במים, מערך התפלת המים בישראל מספק כ-90 אחוז ממי השתייה בישראל, והוא בסכנה כבדה עקב הגדלת הזרמת הדלק לאשקלון. לפיכך, דליפת נפט עלולה להוביל למצוקה במערך המים בישראל. ניהול של משק המים עלול להשתנות, לדוגמה, על ידי צמצום אספקת המים לחקלאות והקטנת היקף ייצור הגידולים – מה שיגרור השלכות על כלכלת המדינה ועל מידת ביטחון המזון בישראל.
לדברי גילרון, התועלת הכלכלית מהגדלת ההזרמה עומדת על עשרות מיליוני ש"ח ומנגד, שפך נפט יגרום לנזק של מיליארדי ש"ח. "אם לא נתפוס את זה בזמן, שפך נפט ישבית את מתקני ההתפלה. חברת קצא"א טוענת שהיא יכולה לנטר ולטפל באירוע שפך, אבל הטיעון שלה לא משכנע מכיוון שלא כל מרכיבי הנפט ניתנים לזיהוי ואין ביטחון שההתרעה תהיה מהירה מספיק", הוא מסביר. גם דליפה קטנה, של אחוז בודד, ממתקני האחסון שמכילים מאות אלפי קו"ב נפט תוביל לסגירת מתקני ההתפלה. "אם נפט נכנס למסנני החול למשל, אז צריך להשבית את המתקן כולו כדי לרוקן את המסננים ולשים חול חדש", מסביר גילרון. בעבר, דליפה ממכלי האחסון באשקלון הובילה לסגירת מתקן התפלה לשלושה ימים, ופוטנציאל הפגיעה עלול להיות ממושך עד לכדי מספר חודשים.
סכנת הדליפה רלוונטית לא רק באשקלון אלא גם צפונה משם, היכן שנמצאים מתקני התפלה נוספים בפלמחים, באשדוד ובשורק. "משטר הזרמים באזור, ככלל, הוא מדרום לצפון", אומרת ד"ר עתרת שבתאי, אקולוגית ימית בחברה להגנת הטבע. "אירוע דליפה בדרום ינוע, בסבירות גבוהה, צפונה לאורך החוף. פוטנציאל נזק כזה יהיה עצום", היא מסבירה. "דליפת נפט נחשבת לאירוע נדיר אבל היום אנחנו מבינים שזה קורה בתדירות גבוהה. לנפט השפעות סביבתיות חמורות וארוכות טווח", אומרת שבתאי.
הגדלת הזרמת הנפט בצינורות תסכן שלושה אזורים רגישים בישראל: שונית האלמוגים הייחודית באילת, שמורות טבע וגנים לאומיים בנגב, ומתקני התפלת מי השתייה לאורך חופי הים התיכון. דליפות נפט, גם קטנות, עלולות להוביל לנזקים אקולוגיים וכלכליים עצומים, ואף להשבית חלקים ממערך המים בישראל ולפגוע בביטחון המזון הלאומי. נפט אולי מביא "ברכה" כלכלית לעסקים ולצרכנים, אך את התועלת ממנו יש לשקול מול ה"קללה" שעלולה לגרום להרס רב לסביבה ולאנושות.
אם לא נתפוס את זה בזמן, שפך נפט ישבית את מתקני ההתפלה. צילום: pixabay
