בעונת הסתיו ניתן לראות לאורך חופי ישראל נחילי פסולת פלסטיק גדולים. מאיפה הם מגיעים, למה דווקא עכשיו, ומה אפשר לעשות כדי לצמצם את ממדי התופעה?
הסתיו היא העונה האהובה על הצוללים. טמפרטורת מים מזמינה לטבילה, מגוון דגים עשיר והמים צלולים בגוון טורקיז. על פי צוללים מנוסים, מי שאחרית לתנאי הצלילה הטובים ביותר היא הרוח הצפונית. כשהיא נושבת אחרי הצהריים, למחרת יש ים צלול. למרבה הצער, אותה הרוח אחראית, ככל הנראה, גם על נחילי הפלסטיק הפוקדים את מימי החופים של ישראל בעונת המעבר.
השייטים והגולשים שנמצאים לאורך חופי ישראל פוגשים בעיקר שקיות ניילון ופלסטיק ואריזות מזון, רובם מפורקים ושקופים לאחר שהות ממושכת בים. התבוננות בתוויות שעדיין לא נמחקו מצביעה על כך שמקור הפסולת הוא מטורקיה, לבנון וכמובן גם מישראל (שאחרית לחלק הארי של הפסולת בים).
באוקטובר 2010 נתקלתי בכמויות פסולות עצומות שהגיעו לחופי ישראל כשהיא נושאת תוויות מלבנון ושהגיעה עד חופי תל אביב. בירור שערכתי גילה לי שהרשויות בלבנון, שלא היו מסוגלות להתמודד עם הפסולת שלה (מצב שנכון עד היום) פשוט דחפו את הפסולת מהמזבלה הגדולה של העיר צידון לים.
בעקבות האירוע הזה החל (ב-2012) מחקר סביבתי מקיף הבוחן את הפסולת הימית בחופי הים התיכון של ישראל, סוגיה, מקורותיה, פיזורה בחופים ודרכי הולכתה.
המנגנון שמביא את הפסולת מלבנון לחופי הצפון והמרכז עדיין לא הוכח, אולם אנחנו משערים שהוא מושפע בעיקר משילוב של רוחות מזרחיות, שמסיעות את הפסולת מחופי לבנון ללב הים, ושל רוחות צפוניות, שגורמות לזרמים דרומיים המסיעים את הפסולת מלבנון ופסולת נוספת מלב הים, אל חופינו (ואוספים בדרך גם קצת פסולת ישראלית).
פסולת ימית לא נעצרת בקו המים הבינלאומי, אבל בנושא הזה אי אפשר להאשים רק את השכנים. המחקר שלנו הראה שהפסולת מחופי ישראל עשויה גם היא להגיע למדינות אחרות, ושמרבית הפסולת בחופי ישראל היא מתוצרת הארץ (כ-80 אחוז מתוך פריטי הפסולת שאפשר לזהות את מקורן על פי התוויות), שרובה הושארה בחופים על ידי הנופשים.
אף על פי שחופי ישראל מנוקים באופן קבוע, לא מעט בזכות התכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה, כמויות גדולות מדי של פסולת מגיעות מחופינו אל הים הפתוח, שם הן גורמות נזק לסביבה הימית: הן בגלל פגיעה בבתי גידול והן אחרי שהפסולת מתפוררת לחלקיקי פלסטיק קטנים שנקראים מיקרופלסטיק שחודרים לגוף של בעלי חיים ימיים על ידי בליעה או סינון (של צדפות, למשל).
אז מה עושים? ברמה הבינלאומית כבר הבינו את גודל הבעיה של הפלסטיק הימי, ומתקיימים שיתופי פעולה אזוריים בחסות תכנית הסביבה של האו"ם (UNEP). בים התיכון פועלת גם יוזמה מקומית של האיחוד האירופי. המדינות פועלות כל אחת בדרכה לצמצום הפלסטיק המגיע לסביבה ולים בעיקר בקביעת היטלים ואיסורים. אבל הרבה תלוי גם בכל אחד ואחת מאיתנו – מרבית השינוי הנדרש להפחתת פסולת הפלסטיק היא שינוי התנהגותי שלנו. אם נבין את הנזק של הפלסטיק, וכל אחד ימצא את הדרך שלו לצמצם את השימוש בפלסטיק (בעיקר חד-פעמי), וידאג לא להשאיר אחריו פסולת כשהוא יוצא לטבע, השינוי יקרה וכולנו נהנה ממנו.
הכותבת היא מומחית לזיהום ים ניטור והפחתת פסולת
