חומרים אורגניים מופלרים מגיעים למי התהום ופוגעים בהם. הפתרון שמצאו חוקרות מהטכניון לטיהור המים מבוסס תחמוצות ברזל וחרסית, יחד עם פולימר רב-סוכר.
חוקרות בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון פיתחו טכנולוגיה חדשנית לסילוק מזהמים מסוכנים ממים המיועדים לשתייה. הטכנולוגיה מסלקת ביעילות של 90% חומרים ממשפחת PFAS. את המחקר ערכו ד"ר עדי רדיאן והפוסט-דוקטורנטית סמפטי קונדו, והוא התפרסם ב-Chemical Engineering Journal.
PFAS (חומרים אורגניים מופלרים) היא משפחה של מזהמים בעייתיים הנקראים גם "forever chemicals" בגלל יציבותם הכימית ועמידותם בסביבה. חומרים אלה נמצאים במגוון רחב של מוצרים ובהם ציפוי מחבתות (טפלון), קצף כיבוי, מעכבי בעירה ותוספים דוחי נוזלים. למי התהום הם מגיעים בדרכים רבות ובהן השקיה חקלאית במי קולחין מטוהרים וחלחול של חומרי כיבוי לקרקע. יציבותם והישארותם בסביבה גורמות לכך שהחשיפה אליהם גדלה וכך הם מגיעים לגופנו דרך מי שתייה, אוויר ועוד. מחקרים שנערכו בעולם הראו את הסיכון הטמון בהם בהקשרים בריאותיים רבים ובהם תחלואת סרטן, תחלואת לב וכבד, בעיות פוריות, מומים מולדים ונזקים למערכת החיסון. בעקבות זאת החלה ישראל בניטורם של חומרים אלה.
בטכניון אמרו כי סילוקם של חומרים אלה מהמים מבוסס כיום על שיטות ספיחה פשוטות וזולות יחסית, אולם הן אינן יעילות מספיק, ובעיקר – הן רק מעבירות את המזהמים מהמים למצעים הסופחים, מה שמצריך פעולות ניקוי נוספות כדי להיפטר מהסופחים. בנוסף, שיטות אלה אינן סלקטיביות, והשימוש בהן מסלק גם חומרים חיוניים מבחינה בריאותית.
שני כיוונים חדשים ומבטיחים בהקשר זה הם שימוש בתהליכי חמצון ושימוש בפולימרים ייעודיים הסופחים ביעילות גבוהה את החומרים המזהמים. ועדיין, עד כה לא הושגה יעילות מספקת בטכנולוגיות אלה.
במחקר הנוכחי נבחנה לעומק האפשרות לשילוב של שני התהליכים האלו – קיבוע באמצעות פולימרים יעודיים ותהליכי חמצון מתקדמים. הממצאים מצביעים על כך שתכנון נכון של המערכת מוביל ליעילות גבוהה, הנשמרת ברמות שונות של מליחות וחומציות (pH). התהליך המוצג במאמר מוביל לסילוק של שבעה סוגי PFAS – גם כשכולם נתונים באותה יחידת נוזל – ביעילות הקרובה ל-90%, וזאת תוך דקות ספורות. ממצאים אלה אומתו בשיטות מגוונות ובהן אנליזה אורגנית וכרומטוגרפיית יונים.
המערכת המוצגת במאמר מבוססת על חומרים טבעיים, בטוחים וזולים. מדובר בשילוב מינרלים מהקרקע – תחמוצות ברזל וחרסית, יחד עם פולימר רב-סוכר. הפולימר והחרסית משמשים כזרז שמקבע את ה-PFAS על שטח הפנים ואז מזרז תהליך חמצון שמפרק את המזהמים לחומרים לא רעילים (יוני פלואור, מים ופחמן דו-חמצני). שילוב זה מוביל להרחקה יעילה של PFAS ואינו משחרר חומרים בלתי רצויים למים, המיועדים כאמור לשתייה.
החוקרות מראות במאמרן כי המערכת האמורה מייתרת את הצורך בתהליכים משלימים כגון חימום, הקרנת UV והפעלת גלי קול, המסרבלים את התהליך ומייקרים אותו.
המחקר נערך במעבדה לכימיה של הקרקע בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון. החוקרות הודו לקרן ליידי דייוויס על מלגת הפוסט-דוקטורט שהוענקה לסמפטי קונדו.
