פריחה נרחבת של אצות במימי פלורידה הפכו את מי הים למסריחים ומסוכנים לבריאות.

עבור רבים מתושבי דרום מדינת פלורידה, חגיגות 4 ביולי – יום העצמאות האמריקאי – לא היו שמחות במיוחד השנה. לצד הכוננות שהוכרזה בארצות הברית מחשש לפיגוע נוסף מצד הארגון הרצחני דאע"ש, פלוגות ההנדסה של צבא ארה"ב, שמנהלות את זרימת המים מהאגם הגדול אוקיצ'ובי בדרום פלורידה, נאלצו להתמודד עם מתקפה חסרת תקדים של אצות ירוקות-כחולות (כחוליות), או בשמם המוכר יותר ציאנובקטריה, על חופי המדינה.

חופים רבים נסגרו באזורים הציוריים הסמוכים לשפך הנהרות סנט לוסי וקאלוסאהאצ'י (Caloosahatchee) בשל הסירחון הכבד והסכנה שנובעת ממגע עם המים. פריחת האצות המסיבית בחופים הפכה את המים הצלולים לעכורים ואת מרקמם לדמוי ממרח אבוקדו. המבקרים הרבים, שבשנים כתיקונן נוהגים לפקוד בסוף השבוע הארוך של יום העצמאות את האזור המכונה "חוף האוצר", לא נראו באופק.

מחלקת הבריאות של פלורידה הזהירה את התושבים באזורים הסמוכים למוקדי פריחת האצות מפני שחייה במים העכורים, שמגע אתם עלול להשפיע על מערכת העיכול, הכבד, מערכת העצבים והעור, והוא מסוכן במיוחד לילדים ולחיות מחמד. בנוסף, המליצו הרשויות להימנע מאכילת דגים מאותם אזורים הסמוכים לפריחת האצות.

גשמים כבדים, תשתיות ישנות ומאבקים פנימיים

כיצד נגרמה פריחת האצות? הסיפור מתחיל בחורף האחרון, שבמהלכו ירדו גשמים כבדים, בכמויות חסרות תקדים כמעט, מעל אגם אוקיצ'ובי (Lake Okeechobee) ובסביבתו. "התמודדנו עם כמויות גשם עצומות וספיקות חזקות בנחלים הזורמים לאגם", אמר בהצהרה לתקשורת קולונל ג'ייסון קירק, מפקד מחוז ג'קסונוויל בחיל ההנדסה האמריקאי. "מדובר בכמויות שהיו יכולות לכסות את כל מדינת דאלוור (המדינה השנייה הכי קטנה בארה"ב) ב-60 סנטימטר של מים".

סוללות האגם נבנו בשנות השלושים של המאה הקודמת לאחר שסופות הוריקן שפקדו את האגם הביאו למותם של 2,500 בני אדם כתוצאה מהצפות. כדי למנוע את קריסת הסוללות, חיל ההנדסה החל בשחרור מבוקר של מים לכיוון מזרח ומערב, לנהרות סנט לוסי וקאלוסאהאצ'י – שני נהרות מרכזיים בדרום פלורידה.

האסטואר של הנהרות, האזור שבו הנהרות נשפכים לים, שמתאפיין בתערובת של מים מלוחים ומתוקים, נאלץ להתמודד כעת עם מי אגם אוקיצ'ובי, שריכוז הנוטריינטים (חומרי דשן, בעיקר חנקות וזרחות) בו גבוה במיוחד. מקורם של אותם נוטריינטים, כמו גם מזהמים רבים נוספים הקיימים במים, הוא בחקלאות, בתעשייה ובשפכים שזורמים אל מי האגם.

בעבר, השטחים שמדרום לאגם שימשו מעין מסננת טבעית לכל אותם חומרים ומנעו את גלישתם אל הים. כיום שטחים אלה משמשים לחקלאות, בעיקר גידול של קנה סוכר, וזרימת המים לא מתאפשרת לכיוונם. במקרה של עליית מפלס האגם, המים מנותבים לכיוונים מזרח ומערב ומוזרמים לים – ולא לכיוון דרום, שהוא כיוון הזרימה הטבעי של המים. כך הגיעו מי האגם, העמוסים בחומרי הזנה, לחופי פלורידה – וגרמו לפריחה המאסיבית של האצות הרעילות.

אצות טובות, עד שהן פורחות

האצות הכחוליות, ציאנובקטריה, הן למעשה מושבות חיידקים שנקראים אצות כי הן מסוגלות לעשות פוטוסינתזה ופעם היו משויכות לצמחים ולא לחיידקים. הציאנובקטריה קיימת על פני כדור הארץ יותר מ-3.5 מיליארד שנים, ובתקופה זו היא מילאה תפקיד מרכזי בהפיכת הרכב האטמוספירה לזה שאנו מכירים כיום. לציאנובקטריה יש חשיבות רבה גם במחזור החנקן, בשל יכולתה לקבע (לספוח) חנקן מהאוויר ולהפוך אותו למקור מזון זמין לצמחים, לאלמוגים וגם לפטריות מסוגים מסוימים.

אף שהציאנובקטריה נפוצה ברוב גופי המים, לרוב היא לא מהווה מטרד סביבתי או סכנה בריאותית משמעותית – עד שהיא פורחת באופן נרחב וגורמת לכיסוי פני המים בשכבה סמיכה וירוקה. הפריחה נגרמת בעיקר בשל עודף נוטריינטים (חומרי הזנה) במים – מצב שיכול להיגרם עקב הזרמה של שפכים למים, אך גם לאחר שיטפונות שסוחפים עמם את עודפי הדישון מקרקעות חקלאיות. גורמים נוספים, כמו ערבוב מועט של המים, עלייה ברמת ערך ההגבה (pH) וטמפרטורות גבוהות, עלולים לגרום גם הם לפריחה מואצת.

הפריחה הנרחבת של ציאנובקטריה גורמת לעלייה בריכוז רעלנים שהן מייצרות ומפרישות למים. מחקרים קושרים בין חשיפה לאותם רעלנים לבין מחלות כבד, מחלות הקשורות במערכת העצבים, פריחות וצריבות בעור. יש גם מחקרים הקושרים בין סוגים מסוימים של רעלנים לסוגים שונים של סרטן וגם למחלת ALS – מחלה ניווניות שפוגעת בתאי העצב המוטוריים. בהקשר זה חשוב לציין שכמות המחקרים בתחום אינה מספקת ושאיכותם מוטלת בספק על ידי חלק מהגורמים המקצועיים. כמו כן, לא הוכח שום קשר בין פריחת אצות וחשיפה להן למחלות כמו סרטן ו-ALS.

גם הכנרת אינה מחוסנת

שכיחות תופעת הפריחה הולכת ומתגברת ברחבי העולם בשנים האחרונות, ואחד הגורמים לכך הוא שינוי האקלים, שהשלכותיו הם טמפרטורות גבוהות יותר ועלייה במספר אירועי מזג אוויר הקיצוניים. "ככל שהטמפרטורות עולות מקבלים יותר מקרים של פריחה", מציין אסף סוקניק מהמעבדה לחקר הכנרת  בחיא"ל (חקר ימים ואגמים לישראל), שחוקר מזה שנים רבות את הציאנובקטריה, בדגש על הופעתה במימי הכנרת. "הנושא הולך ומתעצם, וגם הציבור הרחב נחשף ומוטרד הרבה יותר מתופעות אלו".

פרסום

את מקורות הזיהום, שגורמים להעשרת מקורות המים בנוטריינטים, מחלק סוקניק לשניים: נקודתיים, דוגמת ביוב שגולש, ומפוזרים, כמו למשל שדה חקלאי שיש בו עודף דישון. "את שניהם צריך למנוע", הוא מדגיש. בכנרת שמים דגש משמעותי לצמצום כמות הנוטריינטים שמגיעים לאגם בשנים האחרונות, ולדברי סוקניק, באגן ההיקוות של הכנרת (השטח שמנוקז באופן טבעי לכנרת) הוכנסו לאחרונה מערכות מתקדמות לטיפול בשפכים, שאמורות לצמצם את מקורות הזיהום.

הבעיה העיקרית היא בחורפים קיצוניים, כאשר מערכות השפכים עמוסות ויש מהן גלישות. "בחורפים האחרונים, כמות מי הנגר (מים שזורמים בנחלים ובמצבי שיטפונות – אב"נ) שמגיעה לכנרת היא מצומצמת", מציין סוקניק. ולמרות זאת, עדייןרואים מדי פעם פריחה של ציאנובקטריה בכנרת. עם זאת, הפריחה היא לא מאסיבית, ובוודאי לא משתווה בחומרתה לפריחה שמדווחת בדרום פלורידה השנה.

בין אצה להצפה

ובינתיים בפלורידה, פלוגות ההנדסה שמתפעלות את אגם אוקיצ'ובי נמצאות בין הפטיש לסדן, או יותר נכון – בין אצה להצפה: הן נאלצות לנווט את פעולותיהן תוך שהן מאזנות בין הצורך למנוע הצפה של שטחים נרחבים, ביניהם אזורים מיושבים, לבין ההכרח לעצור את המפגע הסביבתי הקשה שהזרמת עודפי המים גורמת לאוכלוסיות נרחבות.

במשך ימים ארוכים סירב חיל ההנדסה להפסיק את הזרמת המים מהאגם, אך ההשלכות הקשות וההד התקשורתי הכבד שהותירו תמונות מהאתרים שבהם האצות פורחות הביאו לריכוך ההחלטה ולהפחתה בספיקה מהאגם לתוך הנחלים. בינתיים,מושל פלורידה האשים בהצהרה לתקשורת את ממשל אובמה בהזנחה ובכך שלא נקטו בפעולות ההכרחיות לשיקום האגם, דבר שחייב את פלוגות ההנדסה להזרים מיליוני גלונים של מים לנחלים. המושל הכריז מצב חרום באזורים הנגועים והבטיח לעשות כל מה שניתן כדי לפתור את המשבר. ולמרות זאת, ייתכן ויחלפו עוד שבועות עד שהמים יחדלו להיות רעילים.

בעקבות המצב החמור שפוקד את האזור, דורשים התושבים שהמדינה תרכוש את השטחים שמדרום לאגם, ותשיב להם את תפקידם ההיסטורי והאקולוגי החשוב כך שישובו לספק שירותי מערכת אקולוגית לרווחת האדם. כך, הם מקווים לייתר את הצורך להזרים את עודפי המים לנחלים, שהמערכות האקולוגיות שקיימות בהם אינן מותאמות למים עמוסי הנוטריינטים שקיימים כיום באגם אוקיצ'בי.