לא מזמן מצאו מדענים באיטליה עדויות להרעלות באגם קומו שבצפון המדינה. החומרים המסוכנים שהתגלו שם היו DDT (ראשי תיבות של dichloro-diphenyl-trichloroethane) ו-PCBs (חומרים מסוג poly-chlorinated-biphenyls).
הראשון שבהם הוא תרכובת כלורו-אורגנית שהייתה חומר הדברה רב עוצמה ונחשבה פלא טכנולוגי שסייע למגר יתושים נושאי מלריה והציל גידולים רבים ממזיקים. עם זאת, לאחר כמה עשורים של שימוש ב-DDT, התחוור שהחומר כה חזק עד שהוא קוטל את רוב החרקים באזור, אינו מתפרק ובהמשך קוטל גם בעלי חיים הניזונים מהחרקים ומאוכלי החרקים. החומר ונגזרותיו אינם מתפרקים בגוף אלא מצטברים ברקמות שומן. טורפים שאכלו בעל חיים שבגופו היה DDT לא הצליחו להיפטר מהחומר, שרמתו בגוף הלכה ועלתה עד שהגיעה לרמה מסוכנת. גם בני אדם ניזוקים מה-DDT, הידוע כמשבש את המערכת ההורמונלית, פוגע בפוריות, משבש היריון וחשוד כמסרטן.
החומרים הקרויים PBCs הם תרכובות כלורו-אורגניות יציבות, ששימשו בעבר בתעשיות האלקטרוניקה, הצבע, נוזלי הקירור, הבנייה, הפלסטיקה, מעכבי הבעירה ועוד. חומרים אלה ידועים כמסרטנים, ובמקרה של הרעלה חמורה הם עלולים לגרום נזק לכבד. גם הם מצטברים ברקמות שומן ונשארים רעילים לאורך שנים רבות. השימוש בחומרים אלה נאסר באירופה בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, אז כיצד נוצר זיהום שלהם באיטליה? גם במקרה הזה, תאמינו או לא, לשינוי האקלים תפקיד מרכזי.
הרעלה מתמשכת
במשך עשרות שנים, קרחוני האלפים ספגו DDT שבו השתמשו כדי לרסס מטעים באזור. הוא נותר רעיל עד היום בגלל עמידותו של החומר ובגלל תנאי מזג האוויר הקר שמעודד שימור תרכובות כימיות. שינוי האקלים והתחממות אזור האלפים בעשורים האחרונים גרם לעלייה בקצב המסת הקרחונים והרעלים זורמים עם מי הפשרת הקרחונים אל אגם קומו. חשוב לציין שגם ללא שינוי אקלים ה-DDT היה זורם לאגם, אבל באטיות.
החוקרים גילו עוד שהרעלה זו מתרחשת בקצב קבוע כבר כמה עשורים, למרות הירידה בריכוזי ה-DDT באוויר ובקרקע. לעומת זאת, הרעלת ה-PCBs מיוחסת לכמה עליות מפלס שאירעו באגם שמימיו הציפו את העיר קומו. ההצפות גרמו להסעת החומרים האלה משטחים מזוהמים בעיר אל האגם, ושם הרעל הצטבר. דגימות הדגים לא הראו רמת זיהום DDT גבוהה מהרמה המומלצת למאכל אדם, אך במקרה אחד הראו רמה מסוכנת של PCBs.
הרעלות חדשות-ישנות אלה מאיימות על המארג האקולוגי באגם ועל בני האדם שאוכלים דגים ויצורים אחרים שחיים בו. הן מזכירות לנו שעדיין צריך לבצע ניטור למזהמים, אפילו לכאלה שאינם בשימוש כבר זמן רב. גם בארץ יש מקרים דומים של זיהומי עבר ששבים ופוגעים, דוגמת זיהום הקרקע בשטחי מפעל תע"ש שבשרון שכיום מצריכים ניקוי יקר מאוד של הקרקעות כך שיהיה אפשר להקים עליהן שכונות מגורים. דוגמה נוספת היא זיהום קרקעית נחל הקישון במפרץ חיפה, המחייבת ניקוי וטיפול כדי להחזיר את הנחל למצב תקין המאפשר בילוי ורחצה.
מאת דר דניאל מדר -זווית אחרת
