בין אם תוכניתו של טראמפ מעשית ובין אם לאו, דבר אחד ברור, המצב הסביבתי הנוכחי בעזה מאיים באופן ישיר לא רק על תושבי רצועת עזה, אלא גם על ישראל ובראש ובראשונה על תושבי העוטף
לירז רימון – זווית
בעת הצגת תוכניתו לפינוי רצועת עזה מתושביה, תיאר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את המצב הנוכחי של עזה כעיי חורבות. גם אם קיימת מחלוקת על היקף הנזק ברצועה בעקבות המלחמה, אין חולק כי המצב ברצועה תואם את הגדרתו של הנשיא. עיקר תשומת הלב אומנם מופנית לאיום הבטחוני, אך שורה של מפגעים סביבתיים חמורים מהווים איום ממשי לא רק על אוכלוסיית עזה עצמה, אלא גם על אזרחי מדינת ישראל ובראש ובראשונה על תושבי העוטף והנגב המערבי. איומים אלו כוללים שורה של מפגעי בריאות קשים, כולל מחלות וזיהומים, אותם לא ניתן למנוע על ידי תמרון צבאי, ומרגע שיתפרצו, יהיו קשים מאוד לטיפול ומניעה.
"קשה להעריך במדויק את היקף הנזק ברצועה, אבל כולם מסכימים שמדובר בהרס עצום שידרוש עשרות שנים רק לפנות אותו", אומרת גלית כהן, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומי שכיהנה כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה בשנת 2021. "חשוב להבין שמבחינה סביבתית, ובדגש על ההשפעות השליליות של המצב, ישראל ורצועת עזה הן מקשה אחת. מה שקורה שם משפיע באופן כמעט מיידי עלינו, ובראש ובראשונה על יישובי העוטף", מסבירה כהן. "לכן, לא משנה מה דעתנו על העזתים, יש לישראל אינטרס גדול מאוד לשיקום הרצועה עם פתרון ארוך טווח, שימנע מהסיכונים שם לחדור לשטחי המדינה".
הפגיעה הכמעט מוחלטת בתשתיות ברצועה באה לידי ביטוי במגוון רחב של סיכונים בריאותיים וסביבתיים. "כאשר האוכלוסייה מתחילה לחזור למקומות שנהרסו, פינוי ההריסות יחשוף גופות – גם של בני אדם וגם של בעלי חיים. ללא תשתיות של פינוי ושל קבורה מדובר בסכנה מיידית למגפות ולזיהומים קשים ביותר שיכולים להתפשט במהירות שיא לישראל, במיוחד עם עליית הטמפרטורות שגם תאיץ את ריקבון הגופות וגם תביא זבובים ויתושים מעבירי מחלות", מסבירה כהן. "זה סיכון מיידי לחיילים שנמצאים בתוך הרצועה וגם לתושבי העוטף בישובים הקרובים והרחוקים יותר".
דו"ח של מכון ערבה שפורסם ביוני 2024 סוקר את שורת המפגעים והסכנות הסביבתיות בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בין היתר מתייחס הדו"ח לתוצאות הפגיעה בתשתיות המים, בתשתיות האנרגיה ובמבנים.
מחלות מדבקות
הרס של תשתיות מים וביוב יוצר סכנה מיידית לחדירת זיהומים למי התהום. כשאין תשתיות להספקת מים, רבים מהתושבים ברצועה נסמכים על חפירת בורות שאיבה ונחשפים למים מזוהמים שמגבירים את הסכנה להתפרצות של מחלות מעיים מדבקות ואף של כולרה. "לישראל יש אינטרס גדול מאוד למנוע התפרצות של מחלות כאלה. גם אם נניח לרגע בצד את הסבל של האוכלוסייה המקומית, הסיכון להתפשטות של מגפות איומות כאלה אל תוך שטחי ישראל הוא מיידי", מסבירה כהן.
אם יתפרצו המחלות, אין כיום ברצועה שום גוף שיכול לטפל בהן ולמנוע אותן. רוב בתי החולים הופצצו ומתפקדים במידה חלקית בלבד. הרס תשתיות החשמל מונע יכולת סניטרית בסיסית ומקשה על מתן טיפול מונע, כמו חיסונים. "ברור שלא ניתן לעבוד מול חמאס ששולט כרגע ברצועה", אומרת כהן. "מצד שני, כל עוד לא יהיה גוף מוסכם שייקח את ניהול הרצועה לידיים, הסכנות רק ילכו ויגדלו".
על פי הדו"ח, לפני המלחמה היה גידול משמעותי בעזה באימוץ אנרגיה סולארית, עם עלייה במספר אתרי הפאנלים הסולאריים מ-12 בלבד בשנת 2012 ל-8,760 בשנת 2022, המהווים 20 אחוז מהמשפחות בעזה שהשתמשו באנרגיה סולארית. כיום, הרוב המוחלט של התשתיות האלה נהרס לחלוטין. תשתית החשמל בעזה חזרה להסתמך על דלקים מזהמים, שאותם ישראל מעבירה לרצועה. שימוש ניכר בגנרטורים ובתשתיות מבוססות דלק מגביר באופן משמעותי את הסיכון לנשימת חומרים מזהמים – גם בישראל.
"בעיה נוספת וחמורה לא פחות היא הטיפול בפסולת. אין היום בעזה אמצעים לפינוי פסולת, והפתרון שלהם הוא שריפה. זה תהליך מזהם ומסוכן – שכמובן לא נשאר בגבולות הרצועה", מסבירה כהן. עד אפריל 2024 הצטברו בעזה כ-37 מיליון טון של פסולת, וההערכות הן שייקח כ-14 שנים לפנות אותה, בעוד כמות גדולה ממנה עשויה להיות רעילה. לשם הבנה של הסיכון, דו"ח של המשרד להגנת הסביבה שפורסם בדצמבר 2024, חושף שהערכת התמותה בישראל כתוצאה מזיהום אוויר היא של כ-5,000 איש בשנה, פי שניים מההערכה הקודמת, וזאת לפני חישוב הזיהומים מהשריפות בעזה שמביאות איתן זיהום כבד נוסף.
ביוב מעזה בחופי ישראל
על פי הדו"ח, במהלך המלחמה השתמשה ישראל ביותר מ-89,000 טון של חומרי נפץ, ועל כך יש להוסיף את כמות חומרי הנפץ שבהם השתמש חמאס. שאריות חומרי הנפץ כוללות חומרים מסוכנים, והם מחלחלים לאדמה ולמי התהום. "חשוב להבין שגם במקרה הזה, הזיהום לא נשאר בהכרח בגבולות הרצועה", אומרת כהן ומסבירה שהדבר עלול לפגוע בבריאות וביכולת לשקם את החקלאות המקומית בעקבות זיהום הקרקעות.
נוסף על כך, מייד עם תחילת המלחמה הושבת מפעל הטיפול בשפכים ברצועה שהתבסס על אנרגיה סולארית, מה שהוביל לזרימה עצומה של ביוב לים. "השפכים זורמים לים ומגיעים ישר לחופים שלנו, וזה כבר הביא להשבתה של מתקן ההתפלה באשקלון בתחילת המלחמה", היא אומרת. "כרגע אין הזרמה לים כי לא קיימת שם אפילו מערכת לאיסוף של הביוב והוא זורם ברחובות ומחלחל לקרקע, אבל ברגע שהתושבים יתחילו לשקם את מערכת הולכת הביוב ללא מתקן לטיפול בשפכים – כל הביוב יחזור לים על כל ההשלכות של זה עלינו". ישראל מתבססת על הים התיכון כמקור כלכלי משמעותי וכמקור לבילוי ולפנאי. הזרמת הביוב מעזה עלולה לזהם את החופים, לפגוע בדגה (כולל דגי המאכל) וכאמור, להשבית שוב את מתקני ההתפלה בישראל.
ראייה ארוכת טווח
לצד הסיכונים העצומים שנשקפים מרצועת עזה, קיימות גם שפע של הזדמנויות כלכליות וטכנולוגיות. "הפוטנציאל בעזה הוא עצום, גם לחברות ישראליות שמתמחות בפתרונות 'אוף-גריד' להספקת אנרגיה מתחדשת, כמו פאנלים סולאריים, מערכות ביו-גז להמרת פסולת ביתית לחשמל ועוד. אלו פתרונות מצוינים שכבר מיושמים במדינות באפריקה ומאפשרים פתרון בסיסי ומיידי של ניהול משקי בית, ללא תשתיות גדולות של חשמל ואפילו ביוב", מסבירה כהן. "אבל לשם כך נדרש קודם כל פתרון מדיני ארוך טווח שיבטיח את כדאיות ההשקעה. אם המלחמה תתחדש שוב, גם בעוד כמה שנים, אז כל התשתית הזאת תיהרס שוב". לדברי כהן, בפגישה שקיים ה-INSS בדצמבר 2023 בהשתתפות נציגים של משקיעים ושל מדינות שמעוניינות לקחת חלק בשיקום הרצועה ב"יום שאחרי" שלטון חמאס, אמרו הנציגים במפורש שללא תוכנית ארוכת טווח עליה ישראל תסכים, הן לא ינקטו שום פעולה, מתוך הבנה שקיימת סבירות גבוהה שכל השקעה כזאת תרד לטמיון בסבב הלחימה הבא.
"אי אפשר לנתק את הקשר בין שיקום הרצועה לבין מהלך פוליטי-מדיני שיקבע איך ישראל רוצה לראות את המקום הזה בשנים הבאות. חייב להיות מישהו שינהל את זה ושאפשר לעבוד מולו. ברור שזה לא החמאס; השאלה היא מי כן?" אומרת כהן. "ישראל היא זאת שחייבת לקבל את ההחלטה ולהתחיל לפעול, לא רק מתוך רצון לשקם את רצועת עזה, אלא קודם כל מתוך רצון למנוע את הסיכונים החמורים שמאיימים עלינו משם", היא מסכמת.
