מים נט פורטל מקצועי למים.
(התפקוד שלנו ואיכות הסביבה, השלכות על זיהום מי ים התיכון)
פרסום
זיהום מי הים התיכון – השפעת החברה התעשייתית והשלכות
מאת לוטי זילברמן מהנדסת כימיה תואר שני
הסביבה שמקיפה אותנו, הכוללת את האוויר שאנו נושמים, אדמה, ים, אגמים ונהרות מהווה שיקוף של תפקודי החברה. הרכב המזהמים בסביבה נוצר משחרור יום יומי של כלל האוכלוסייה, התעשייה והחקלאות, כמו גם מזהמים טבעיים שקיימים בסביבה.
מקורות הזיהום והנזקים שלהם.
בין המזהמים הגדולים של חלל האוויר הם פליטה הגזים והפיח מתעשייה ותחבורה. רק על מנת לסבר את האוזן, הכמויות הגזים הרעילים שמשתחררות בעולם עומדות על מיליוני טונות בשנה. מעשנים מוסיפים לא מעט זיהום לסביבה .עישון סיגריות הוכח שהוא גורם מרכזי להתפתחות סרטן בקרב המעשנים והסובבים אותם. עישון מעלה במידה ניכרת את ההסתברות ללקות בסרטן הראות, סרטן הפה, ובמידה פחותה התפתחות סרטן במערכת העיכול ושלפוחית השתן. בנוסף, נמצא כי מספר חומרים המצויים בסיגריות מגבירים את סכנתם של חומרים אחרים אליהם נחשף האדם חשיפה לראדון, אסבסט,ארסן,מגביר הסיכון לסרטן ראות למעשנים,כמו כן לקיחת תרופות,התופעות לווי הם יותר חריפות אצל המעשנים. .
המזהמים המסוכנים ביותר לבריאות הציבור הם קוטלי חרקים ועשבים על בסיס כלור ,דוגמת DDT (ששימש בשנות החמישים גם להדברת כינים בארץ) PCB’s [Polychlorinated biphenyls] Aldrin, Dieldrin ומתכות כמו כספית, עופרת, קדמיום, ארסן ובריליום. קבוצות אלו של חומרים מאופיינים בעמידות גבוהה לאורך שנים בסביבה – תהליכי הפירוק הטבעיים הנם ארוכים. חומרים אלו רעילים לבעלי חיים גם בחשיפה למינונים נמוכים ביותר.
עם התפתחות החקלאות המודרנית הוגבר השימוש בקוטלי חרקים בפרט באילו על בסיס כלור ,כתוצאה מכך שטחים גדולים של אדמה המשמשת לחקלאות ומי תהום מזוהמים אחרי מפיזור חומרים האלו. הגשמים שוטפים את הקרקע המזוהמת ונושאים עמם את הזיהום לנהרות, האגמים והימים. המזהמים נספגים בשרשרת המזון בטבע החל מיצורים מיקרוסקופיים, המשך באורגניזמים גדולים יותר ומהם לדגים ולציפורי המים. המזהמים נמסים בשומנים, מאוחסנים ומצטברים בהתמדה, ועלולים להגיע לכמויות גבוהות המהוות סיכון בריאותי לבעלי החיים ולבני האדם הניזונים מהם.
זיהום המים
כאשר אנו דנים בזיהום המים באופן ספציפי, הכוונה לכלל החומרים שהחברה המודרנית פולטת לימים, לאגמים ולנהרות, אשר משפיעים על המערכת האקולוגית הטבעית הקיימת בהם. אנו מבחינים בין שתי הגדרות של זיהום מים:
- ההגדרה הצרה מתייחסת למקורות מים שאינם מתאימים לשימוש אנושי כגון שתייה, שחייה, או דגה.
- ההגדרה הרחבה של הזיהום מתייחסת לכלל שחרור חומרים שנמסים, צפים במים או שוקעים בקרקעית ומצטברים בכמויות המשפיעות על תפקוד של aquatic ecosystem ."זיהום מים" בהגדרתו הרחבה מתייחס גם לנושאים לא צפויים, למשל זיהום תרמי – שחרור כמויות גדולות של מים חמים ששימשו לקירור הליבה של תחנות כוח גרעיניות,או תחנות כוח רגילים.
למים יש יכולת מסוימת לספוג זיהומים ולפרקם. היכולת משתנה כתלות בסוג החומר וכמותו. חומרים אנוארגניים מתפרקים ונמסים בדרך כלל והשפעתם לרוב קטנה אלא אם כן פוזרו בכמויות גדולות במיוחד. חומרים אורגניים מתפרקים באופן טבעי יחסית לאט במים, אולם בקטריות ומיקרואורגניזמים אחרים הקיימים במים מסייעים בהליך הפירוק, תוך ניצול החומר האורגני להתפתחותם. במידה שכמויות הזיהום חורגות מיכולת המים להתמודד עמם (המסה, פיזור, פירוק, וכו) עודפים אילו נחשבים לזיהום. למשל זיהום תרמי כתוצאה ממי קירור של תחנות כוח רגילים, או אטומי במים מאוד קרים יכול לשפר חיים בתוך המים, בזמן שבמים שהם באופן טבעי חמים, זיהום כזה יכול לגרום בעיות רציניות
זיהומים עשויים להגיע הן ממקורות נקודתיים והן ממקורות מפוזרים.
- זיהום נקודתי מקורו לרוב בצנרת ביוב אודליפה של צנרת. ערים ומפעלים תעשייתיים המצויים בקרבת מקורות מים מהווים מקור נכבד לזיהום הים התיכון, הן באמצעות פסולת תעשייתית והן בגלל שחרור לא מבוקר של מי ביוב לא מטופלים ומטוהרים.
- זיהום ממקורות מפוזרים יכול להתחיל ממיגשם במקומות בהם האוויר מזוהם, מחדירה מזהמים למי תהום בשטחים חקלאיים בהם פוזרו דשנים, קוטלי חרקים, קוטלי עשבים וכו.
זיהומים נקודתיים קלים יותר (באופן עקרוני) לביקורת מהמפוזרים – טיפול נכון במי הביוב באמצעות טכנולוגיות הקיימות כיום מסוגל להקטין למינימום את הסכנה הסביבתית.
כמויות הזיהום המופרשות לסביבה במרכזים תעשייתיים עוברות לרוב את היכולת הביולוגית של המערכות המים לפרקם, ולפיכך המים הופכים למזוהמים. כתוצאה מכך כמויות האצות גדלות ובמותן הן מוסיפות ומגדילות את כמויות החומרים האורגניים במים. שגורם לזיהום הים התיכון בנוסף, בגלל צריכת החמצן המוגברת של האצות, מים הופכים לעניים בחמצן, ומיקרואורגניזמים שונים המותאמים לחיים בסביבה ללא חמצן מתרבים במהירות. יצורים אלה מתקיפים את הזבל האורגני וגורמים לשחרור גזים רעילים כגון CH4,SH2 בעלי ריח קשה מנשוא. מיקרים מעין אילו קרו כבר בים הבלטי, באגמים באירופה וצפון אמריקה.
הים התיכון
הים התיכון ממוקם בין האוקיאנוס האטלאנטי במערב ואסיה במזרח, ומפריד בין אירופה בצפון ואפריקה בדרום. היא נקרא בימי קדומים " האינקובטור "של התרבות המערבית. ארץ ישראל נמצאת בדרום מזרח. הים התיכון מחובר לים סוף דרך תעלה סואץ. שטח הים 2,512,000 קילומטר מרובע כולל הים המרמרי לא כולל הים השחור. הים התיכון מבורך במזג אוויר טוב – מיעוט הסופות בקיץ נתן אפשרות להתפתחות תרבויות, מסחר ומסחר ימי. פתיחת תעלת סואץ ב- 1869 והופעת ספינות קיטור הביאו תנופה רבה למסחר הימי. התפתחות התעשייה בצפון-מערב ומרכז אירופה והתיישבות הצרפתים בצפון אפריקה הפכו את הים התיכון לאחד הימים התוססות בעולם. עם גילוי נפט וגז החל מ –1970 התחיל מסחר,ותחבורה של דברים תעשייתי שהביאו להתפחות ערים על שפת הים התיכון בצפון ובדרום במיוחד מצרים,טורקיה.
התפתחות התעשייתית של ערי חוף רבות והתיירות החל משנות השישים גרמו לזיהום רציני ברבים מחופי הים התיכון. ב1974- ארגן The United States Environmental Programme תוכנית לסקר וחקר זיהום ימי. התכנית נועדה לבחון הרס של חופים ופיתוח שיטות לפיקוח ולמניעה של המשך הזיהום הים התיכון ב- 1980 התוכנית הפכה לדגם של שיתוף פעולה בינלאומית. כל המדינות החוף (פרט לאלבניה ,סוריה,אלגיר) השתתפו ביוזמה לסקר הזיהום והדרכה. המדינות לקחו על עצמן אחריות למניעת דליפה של דלק וחומרים רעילים אחרים לים, והתחייבו להכין חקיקה הולמת לשמירת הים והיבשה נגד זיהום הים התיכון. הדחיפות לקבוע זיהוי סביבתי של איזור ים התיכון היה צד נכון לשמירת האיזור.
באותו נושא עם עליה המודעות על בעיות הסביבה ב1972 כתוצאה של ועידת סטוקולם של האומות המיוחדות,בנושא סביבה, הקימו UNEP{United States Environmental Programme] .הארגון קבע תוכנית עבודה מיידיות והתחיל עם ניקוי ים התיכון ושמירה על אוצר הטבע,גם כאן התעוררו אתו חילוקי דעות בין משתתפים איך לשמור על הסביבה ולא לעקב התפחות תיירות, תעשייה, חקלאות…,למרות הויכוחים הצליח לארגן ועדה עולמי לסביבה ופיתוח עבור תקופה 1990-1995. בשנות 1992 היה בריו דה זנירו הוועידה הבין ממשלתי של האומות המיוחדות UN Conference on Environment Development.היה הוועידה הכי גדולה בהיסטוריה "Earth Summit ".הוועידה הצליחה רק לתת הצהרה של עקרונות ותוכנית לפיתוח כלכלי במקביל עם שמירת של אוצרות טבע.
ב- 17 בפברואר 1995 פרסם הבנק העולמי דו"ח MNA- Report #1360: “An Environmental Strategy for the
( Middle East and North Africa") בו הוא מציין כי גם במזרח התיכון וצפון אפריקה החלו להבין טוב יותר את הקשר בין התפתחות כלכלית וסביבה נקייה. על מנת לעודד את המשך התפתחות האזור יש צורך להתמודד עם שלוש מטרות עיקריות:
- להגן על בריאות של האוכלוסייה.
- למנוע המשך של הרס של אמצעים הטבעיים.
- לאחד בעיות של איכות הסביבה עם בעיות לאומיות כלכליות וסוציאליות בצורה שהגנה הסביבה תהיה מכשיר להתפתחות ולא מחסום.
הבנק העולמי מסייע ל- MNAלבצע EIA (Environmental Impact Assessments) לפרויקטים המקבלים את סיועו, כגון תכנון רשתות מים וטיפול במי ביוב, ודורש בכל פרוייקט תשתיתי תכנון והתייחסות מפורטת להשפעות סביבתיות ולאיכות הסביבה. ה-MNA הקצה מתקציבו של 1 מליארד דולאר 700 מיליוני דולאר לסקרים ומחקרים בשטח של איכות הסביבה.
ה-MNA מממן תכניות בכ- 18 מדינות באיזור, ביניהן גם ישראל והרשות הפלסטינית. מספר פרוייקטים מנוהלים באופן ישיר ע"י הבנק העולמי, כמו פרוייקטMETAP (The Mediterranean Environmental Technical Assistance Program) אשר מרכזו במצרים במשרד לאיכות הסביבה הממשלתי. ביוני 1998 התקיים המפגש האזורי הראשון בקהיר לתכנון ופיתוח לקראת המאה ה- 21. הדגש במפגש הושם על בעיות המים. בעיות נוספות של שיתוף פעולה אזורי שנידונו נגעו מניעת הרס אוצרות טבע בשטחים מדבריים במזרח התיכון. תהליך השלום במזרח התיכון יצר הזדמנות למדענים ומתכננים ממצרים, ישראל, ירדן, תוניס והרשות הפלסטינית לחלוק ניסיון וידע לטיפול במדבריות. יוזמה נוספת שקדמה עור וגידים היא התוכנית לטיפול סביבתי במפרץ אילת/עקבה. יוזמה משולשת זו בין מצרים ישראל וירדן נועדה לשמירת הbiodiversity של ים סוף וחופיו.
הסכם אחר שראוי להזכיר היא אמנת ברצלונה מ1995- המכונה Europe Mediterranean Partnership. שותפות לאמנה זו 27 מדינות, מהן 15 ממדינות האיחוד האירופי ועוד 12 מדינות לא אירופאיות השוכנות לחופי הים התיכון (ביניהן גם ישראל).בהצרת ברצלונה מופיעה פיסקה המתייחסת לנושא וקוראת "לבחון ולהעריך את ההשלכות הסביבתית של פיתוח המתוכנן במדינות דרום ומזרח הים התיכון, להכין תוכנית פעולה סביבתית קיצרת טווח,לניהול נכון של מימשק המים, שמירה על הקרקע, החופים…," זו הביאה את נציבות האירופאית להכנת תכנית עבודה לטווח הקצר והבינוני המכונה SMAP. תכנית זו אומצה על ידי 27 המדינות השותפות,בתקווה שיתיחסו אליה ברצינות.
מסקנות
פרסום
הסקר הקצר של תוכניות, אמנות מאפשר לראות שכל העולם מודע לגודל הסכנה מזיהום הסביבה. כמובן, הבעיה המרכזית בהתמודדות (כמו גם בנושאים אחרים) הוא מגבלת התקציב, המעכבת פיתח תוכניות למניע המשך ההרס. ידוע לנו שלישראל יש בעיה רצינית עם אתר רמת חובב לניטרול הזבל הכימי והביולוגי ולמטרה זה נחוץ הרבה כסף לתיכנון ולכניס טכנולוגיה מתקדמת ,אבל לפחות היה בעיה מוכרת ומנסים לטפל.
למרות שיש מודעות בארץ לחשיבות טיהור מי השפכים, לא ניתן לומר שהטיפול מושלם, ובודאי שאינו אחיד באיכותו באזורים שונים.
הבעיה הגדולה זה מה שאנחנו לא יודעים על כמה זורקים לביוף רגיל חומרים כימי מסוכנים, נוזלים ביולוגי מי אוכלוסיה נגוע במחלות שיכולים לגרום להתפשטות של מחלות זיהומיות,זבל מבתי חולים,מכוני מחקר נגוע בכל מיני וירסים או חומרים טוקסי,ורדיואקטיבי חייבים לעבור טיפול מתאים לפני שמשחחררים אותם.
מדי פעם נתקלים בעיתונות על כתבות כמו "פקחי עיריית תל-אביב-יפו ומשרד הבריאות לא איתרו את זרימת מי השופכין,שהביאו לסגירת חוף הילטון הצפוני והדרומי,חוף שרתון..,"[מעריב 26-08-99] , אחרי שבוע נתקלתי בכתבה דומה"יותר משבוע זורם ביוב לחופי תל-אביב והתקלה טרם אותרה,ובצפון עשרות טונות של דלקים,שמנים ומזוט פגעו באורח קשה במכון הטיהור של איגוד ערים לביוב בחיפה,,אולם האחרים טרם אותרו." ידיעות אחרונות 01-09-99 ולא המשכתי לעקוב.
אני רואה חשיבות עליונה לחינוך שצריך להתחיל מגני ילדים ובכלל כל אזרח צריך להבין שהוא חלק מהבעיה רצוי להשתמש בכל הזדמנות להכניס על יד השתלמויות בכל מקצוע לפחות כמה שעות בנושא .בבתי ספר אם אין שעות לימוד חובה להכניס בשיערים של אזרחות או כל הזדמנות שמערכת החינוך יכול לעשות את זה.. תעשיין שחושב שזורק הזבל במקום שהוא רחוק ממנו הוא צריך להבין שהמעגל ניסגר עם הזמן וזה מגיע בסוף במים שהוא שותה לאוויר שהוא נושם ויש מיקרים רבים כמו זיהום אוויר ב1950 בלונדון עם SO2גרם להרבה מיקרי מוות,זיהום מים מסביב יפן עם זבל המכיל תרכובות כספית גרם למיקרי מוות רבות והרס בריאות של אחרים.
,חוסר רצון למעיין הזבל ביתי ותעשייתי למטרה מיחזור גורם לכמויות של זבל אדירות שלא תמיד יש לא פיתרון לפרק אותו ובדרך כלל מגיע לים ישר או בעקיפים.בזמן אחרון שמעתי על כמה עיריות שהתחילו לתכנן הפרדת הזבל הביתי..יש מיקרים של מדינות מפותחות שמעבירים הפסולת המסוכנת שלהם למדינות מתפתחות.אחת הפרוטוקולים של אמנת ברצלונה,שלא נכנס בתוקף,הוא "פרוטוקול למניעת זיהום ים התיכון ע"יהעברה של פסולת מסוכנת בין מדינות.
דוגמאות מאוד פשוטות להשפעת הפרט למניעת זיהום המים והסביבה,באירופה במלונות בנוכחות של התייר,בחדרי האמבטיה, נמצאה ערימה של מגבות אב עם פתק בקשה,"נא להשתמש בתבונה,הדטרגנטים מזהמים את המים",בגרמניה למטרה להוריד הכמות של זבל פלסטי לא מחלקים שקיות ניילון ברשתות שיווק מזון, במקום זה מוכרים שקיות בד,במחיר יחסית סימלי, שכנראה כבר זורקים אותם פחות.
החקיקה על פיקוח על זיהום סביבתי צריך לכלל מניעת פליטת לסביבה של חומרים מסוכנים לחיים,לכלל מיחזור,ניטרול חומרים שיכולים להיות מסוכנות עם משחררים אותם בכמיות גדולות בסביבה.באופן עקרוני מניעת זיהום לא צריך למנוע להנות מכל התפתחות הטכנולוגיה והמדע אבל להתארגן בצורה שהתופעות לווי לא יהיו יותר גדולות מהיתרונות.
