|
לשם כך, נבנה פרויקט הניטור הלאומי של מזרח הים התיכון במים הכלכליים הבלעדיים של ישראל, ששטחם כ־24,000 קמ"ר, בדומה לשטחה היבשתי של המדינה. כוחו העיקרי של הפרויקט, במסגרתו פורסם בתחילת החודש דוח הניטור הלאומי של הים התיכון לשנת 2022, הוא בחינתה של בריאות המערכת הימית באמצעות תצפיות ארוכות־טווח, מפורטות ונרחבות, הן נמשכות על פני עשרות שנים ובוחנות מרכיבים רבים, בין היתר, חיידקים, אצות ובעלי חיים שונים.
משימה בסדר גודל זה אינה אפשרית במחקרים סטנדרטיים, שבדרך כלל מוגבלים לשנים ספורות ולאזורים גאוגרפיים מצומצמים, וביצועה מחייב ידע ותת־התמחויות בנושאים רבים, זהו מחקר רב־תחומי באופיו. לביצועה של המשימה משמשים אמצעים רבים: אניות מחקר, מודלים אופרטיביים, רובוטים ימיים, מערכות דימות מתקדמות, חישה מרחוק בעזרת לוויינים ומעבדות ייעודיות רבות – ציוד שקיים במכון מחקר ייעודי.
את פרויקט הניטור לאומי של מזרח הים התיכון מבצע המכון לחקר ימים אגמים זה כמה עשורים, בהיקפים שונים ובמורכבות הולכת ועולה. את הפרויקט מממנים משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה, והוא עוּגן בהחלטת הממשלה מדצמבר 2018, דבר המצביע על חשיבותו הלאומית. תוכנית הפרויקט, המתפרשת על פני חמישה כרכים, מוגשת לעיון ולביקורת משרדי הממשלה, הציבור והאקדמיה.
פרויקט בהיקף ובסדר גודל כזה מאפשר לעקוב אחר תהליכים מהותיים, שיש להם השפעות גלובליות. למשל, בזכות פרויקט הניטור אנו יודעים שההשפעות האקלימיות במזרח הים התיכון הן ניכרות ביותר: ההתחממות, ההמלחה והעלייה בחומציות פני הים מתרחשות כאן בקצב מהיר יותר מאשר באוקיינוסים, ולכך השלכות סביבתיות מרחיקות לכת. דוגמה נוספת היא ריכוז הכספית הגבוה בדגים שונים, הן באזור החוף והן בים העמוק – לממצא זה השלכות בריאותיות וסביבתיות. ממצאים אלה ואחרים אפשרו, למשל, לבחור מקום מתאים למתקן ההתפלה הנבנה בימים אלה בגליל המערבי, לאתר את מקורו של זיהום הנפט (והזפת) בפברואר 2021 ועוד.
מדובר בשליחות אישית ומקצועית של חוקרות וחוקרים רבים, לעיתים הם מבצעים אותה על חשבון זמנם ומחקרם הפרטי, אך עם זאת יש להרחיב את הפרויקט כדי שיקיף עוד רכיבים שייחקרו למעננו ולמען ילדנו.
ד"ר איל רהב, מנהל הניטור הלאומי וחוקר במעבדה לאוקיינוגרפיה ביולוגית בחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל).
|
