רשות המים הסדירה את הכמויות שמפעלי ים המלח שואבים בעקבות עתירה שהגישה עמותת אדם טבע ודין. אלא שמסמך ההנחיות, שהגיע לידי "כלכליסט", חושף כי בפועל החברה־הבת תוכל לשאוב 40 מיליון מ"ק – 16 אלף בריכות – יותר מהמותר ללא קנס
מפעלי ים המלח (מי"ה) רשאית לחרוג מדי שנה ב־10% מכמות המים שמותר לה לשאוב מים המלח לצורך הפקת אשלג, וזאת מבלי שיוטלו עליה קנסות — כך עולה מהנחיות חדשות ששלח בחודש שעבר מנהל ויו"ר רשות המים אלכסנדר קושניר לחברת־הבת של קבוצת כיל. על פי ההנחיות, שנחשפו במסגרת מסמכים שהוגשו בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית הדין לענייני מים, החריגה הפטורה מסנקציות תותר למפעלי ים המלח במקרים שבהם היא נבעה משינויים או תקלות בהליך הייצור. למעשה, הנחיית רשות המים מסדירה לראשונה את כמות המים שמפעלי ים המלח רשאית לשאוב: 400 מיליון מטרים מעוקבים (מ"ק) בשנה, בתוספת של 40 מיליון מ"ק במקרה של תקלה או שינויים. כמות המים הנוספת שקולה לכ־16 אלף בריכות שחיה אולימפיות.
הרקע להנחיות ששלחה רשות המים הוא עתירה שהגישה ביוני 2015 עמותת אדם טבע ודין לבית המשפט נגד רשות המים ונגד מפעלי ים המלח. העמותה דרשה להגביל את שאיבת מי ים המלח על ידי המפעלים, בטענה כי החברה עושה שימוש בלתי מוגבל ובלתי מפוקח במים, וכי רשות המים פועלת בניגוד לחוק כאשר היא מאפשרת זאת. "חוק המים מחייב את מפעלי ים המלח להפיק מים מים המלח על פי רישיון בלבד, בהתאם לתנאיו וכנגזרת מכך להקים מתקנים לשם הפקת מים רק על פי רישיון הקמה", טענה בעמותה. "אי חיובה של מפעלי ים המלח לפעול בהתאם לכך, הוא זה שמאפשר לה להמשיך בהתנהלותה הפוגענית".
מפעלי ים המלח ביקשה מבית הדין לדחות את העתירה, בטענה כי היא פועלת בהתאם לחוק זיכיון ים מלח, אך השופט רון שפירא דחה את הבקשה. הוא טען כי החוק אומנם מפרט את זכויותיה של כיל כבעלת זיכיון, אולם אין בו אסדרה כלשהי בנוגע לפיקוח על השימוש במשאב הטבע ומניעת התדלדלותו.
כיל קיבלה היתר לחרוג ב־10%
בשבוע שעבר שלחה רשות המים הודעת עדכון לבית המשפט, וכתבה כי היא ניהלה משא ומתן עם מפעלי ים המלח במטרה להסדיר את הפעילות. "ההידברות הבשילה לאחרונה לכדי מסמך הנחיות מנהל הרשות לעניין שימוש במי ים המלח, עליו חתום מנהל הרשות", נכתב בהודעה שעליה חתומה עו"ד אורלי מירון־שקד מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי). להודעה צורף כנספח גם מסמך ההנחיות עצמו, שנחתם בסוף אוגוסט, ותוקפו רטרואקטיבי החל מינואר 2016.
"לצורך קיום הפעילות המותרת רשאית מפעלי ים המלח לעשות שימוש מדי שנה בכמות שנתית של 400 מיליון מטרים מעוקבים ממי ים המלח", נכתב בהנחיה. "מפעלי ים המלח רשאית לחרוג בשנה מסוימת מהכמות האמורה בשיעור של 10% מכמות זו, אם החריגה נדרשת לצורך קיום הפעילות המותרת בעקבות שינויים או תקלות בתהליכי הייצורת".
בהנחיה מפורט כיצד יעבוד מנגנון החריגה, ועולה ממנו שבשנים מסוימות החריגה המותרת יכולה להגיע גם ל־60 מיליון מ"ק. "אם בשנה כלשהי הכמות שמפעלי ים המלח תעשה בה שימוש לצורך הפעילות המותרת תהיה גדולה מ־400 מיליון מ"ק פלוס 10%, לא ייחשב הדבר כחריגה אם הכמות לא חרגה מ־460 מיליון מ"ק ואם הכמות הממוצעת החמש שנתית שחושבה לגבי אותה שנה אינה עולה על 420 מיליון מ"ק".
לפי מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין עמית ברכה, החריגה שמאפשרת רשות המים היא מתנה למפעלי ים המלח: "במקום לפעול בנחישות על מנת להציל את פלא העולם הזה, רשות המים ממשיכה לחלק מתנות".
"היא אינה דורשת מהמפעלים רישיון הפקה ותשלום עבור שאיבת המים, כפי שדורש החוק. במקום להגביל את שאיבת המים מהים, היא מאפשרת להם להמשיך ולשאוב כמעט ללא הגבלה. במקום לקנוס את המפעלים במקרה של תקלה, היא מעניקה להם אפשרות לחרוג מההקצאה ולשאוב כמות גדולה יותר של מים".
מחברת כיל נמסר בתגובה:
"ההסכם עם רשות המים לא שינה באופן מהותי דבר כיוון ששאיבת המים מים המלח נקבעת על פי שטח האידוי וזה לא השתנה ב-24 השנים האחרונות.
בנוסף, כיל שואבת כ-400 מיליון מטרים מעוקבים אך לאחר התהליך מחזירה לים כ-250 מיליון מטרים מעוקבים, ועל כן הנפח הכולל של שאיבה קטן באופן משמעותי. עוד נדגיש כי לולא העברת המים על ידי המפעלים לדרום ים המלח, כל האגן הדרומי היה יבש לחלוטין. תופעה זו הייתה פוגעת באופן אנוש בתיירות ובמפעלים, וכתוצאה מכך הייתה נגרמת פגיעה כלכלית קשה במקורות הפרנסה של אוכלוסייה רחבה באזור״.
מרשות המים לא נמסרה תגובה.
