כשהמים המינרליים נכנסו לשוק בישראל בשנות ה-80, אף אחד לא באמת חשב שמישהו יבזבז כסף על קניית מוצר שזורם בכל מקרה בברזים. אבל מאז זרמו הרבה מים בירדן ושוק המים המינרליים הפך לאחד התוססים ביותר בשוק המזון. מים מהברז נתפשים כלא בריאים, או לכל הפחות לא טעימים. הערכות בשוק הן כי פחות משליש מהאוכלוסייה בישראל מעז לשתות מים מהברז ללא סינון
איכות מי ברז טובה יותר ממים מינרלים כך עולה מעבודה של תלמידי תיכון פסגת זאב בירושלים במסגרת פרויקט "חוקרים סביבה"
העבודה הוגשה ע"י תלמידי תיכון פסגת זאב בירושלים במסגרת פרויקט "חוקרים סביבה" של משרד החינוך ,המשרד להגנת הסביבה, עמותת מלר"ז ומכון דוידסון לחינוך מדעי, ליד מכון ויצמן למדע
שאלות המחקר הייתה מה הקשר בין סוג המים הנצרכים (מי ברז, מים מסוננים ומים מינרליים), לבין איכותם (כלורידים, מוליכות,ניטריטים, ניטראטים, עכירות, קשיות, דרגת הגבה וחיידקים) ומה רמת המודעות לשתיית מי ברז.
במהלך העבודה בוצעו בדיקות מדדים הקובעים את איכות סוגי המים השונים ע"י מכשור כמו: ספקטרופוטומטר (עכירות), pH מטר (דרגת הגבה pH), קונדקטומטר (מוליכות), תגובה כימית: שיקוע 3AgNO (כלור), סטריפים (ניטריטים + ניטראטים וקשיות). כמו-כן נערכו זריעת דגימות סוגי מים שונים לבדיקת ריכוז חיידקים במים (מס' מושבות חיידקים לליטר). ובנוסף נערך סקר טעימות מים באזור גבעת זאב.
בתוצאות המחקר נמצא כי איכותם של מי ברז היא הטובה ביותר ברוב הבדיקות. נמצא כי כמות החיידקים הגדולה ביותר היא במים המינרליים וכמות החיידקים במי הברז היא הנמוכה ביותר. בנוסף לכך נראה כי מידת המודעות של התושבים נמוכה ודעותיהם לא מבוססות לגבי איכות המים.
חשוב לציין כי במשרד להגנת הסביבה פועלים על-פי הנחייתו של השר גלעד ארדן לקדם את נושא שתיית מי ברז ולהפסיק את רכישת בקבוקי המים של החברות השונות- ובכך ליצור צרכנות נבונה אם בשל המחיר הרב שעולה כמות מים הנמכרת בבקבוקים יחסית למי הברז ואם ובעיקר בגלל הפסולת הכבדה האצורה בבקבוקי הפלסטיק המוסיפים נפח רב לאשפה וזאת ככמדיניות המשרד.
תגובה אחת
מבקשת לדעת היכן ניתן לבדוק את איכות המים והרכבם . האם ישנה מעבדה לבדיקת המים.
זאת לאחר התקנת מע' אוסמוזה הפוכה שהמים המופקים ממנה מכילים מעין 'כתמים' לבנים.