כל יצור חי זקוק למים כדי לחיות. תכולת המים במוח ובלב של בני האדם היא כ-70%, ובריאות עד 80%; אפילו העצמות מכילות כ-30% מים. על מנת לשרוד, אדם בוגר זקוק לכ-2.4 ליטר מים ביום, -אשר חלקם מגיע מן המזון.
אבל, מה קורה כאשר אדם אלרגי למים? תופעה נדירה זו נקראת aquagenic urticaria (גרדת מים) שהיא מחלת עור הנובעת מהמים.
בשנת 2013 אובחנה ילדה אמריקאית כחולה במחלה, ונגזר עליה להגביל את זמני הרחצה ל-5 דקות של מקלחת קרה, פעמיים בשבוע, לגזוז את שערה שיהיה קצר ולאכול אך ורק אוכל צמחוני על מנת שגופה יפיק מינימום שמן.
אנשים הסובלים ממחלה זו צריכים להימנע מאכילת פירות וירקות עם תכולת מים גבוהה, ולהעדיף שתיית משקאות ללא סוכר על פני תה, קפה או מיץ.
בנוסף לשמירה על דיאטה, נאלץ החולה להימנע מהזעה או מהזלת דמעות, וכן עליו להישמר מפני גשם או תנאי לחות אחרים על מנת שכל תופעות המחלה כגון גרד, בועות וכאבים לא יפגעו בו. כמו כן, תופעה נוספת אשר עלולה להופיע, היא התנפחות הגרון בזמן שתיית מים. כפי שניתן לשער, שליטה בתגובות אמוציונאליות – הימנעות מדמעות והקפדה על פעילות גופנית ללא הזעה – יכולה להיות אתגר קשה ביותר.
המקרה הראשון של aquagenic urticaria
נצפה בשנת 1963, בילדה בת 15 שנתקפה ביבלות אחרי שעסקה בסקי מים. הרופאים קבעו שהתופעה נובעת מרגישות חמורה למים, ומופיעה דקות ספורות לאחר חשיפת העור למים.
נראה שהתופעה נפוצה יותר בקרב נשים, מקורה ככל הנראה גנטי והיא מתפתחת בגיל ההתבגרות. היותה של התופעה כה נדירה גורמת לכך שרופאים עלולים לזהות אותה בטעות כאלרגיה לכימיקלים הנמצאים במים, כגון כלור או מלח. הדלקת יכולה להימשך שעה או יותר ועלולה לגרום לכך שהחולה יפתח פחד מפני רחצה במים. במקרים הקשים התגובה עלולה לגרום להלם.
בספרות הרפואית, יש פחות מ-100 דיווחים על תופעה זו, והמקרים שנחקרו, התמקדו בתופעה ביחס למצבים קשים אחרים כגון לימפומה על שם הודג'קין או צהבת מסוג C. העדר מחקרים העוסקים בטיפול ובאבחון מקשה על זיהוי המחלה, אבל תרופות אנטי-היסטמיניות הוכחו כטיפול יעיל עבור חלק מן האנשים, ולמרבה המזל, המצב משתפר, ככל שהחולה מתבגר.
אחת הדרכים לטפל במצב היא שליטה עצמית עם תמיכה נפשית. אחת החולות אומרת כי, היא מקווה שהשיח על המחלה המשונה הזו יעזור לחולה הבאה בת ה-12, המתמלאת חרדה משהבינה שלא תוכל להיות בת-ים
