המדינה וחברת ICL (לשעבר כיל) הגיעו להסכמות עקרוניות הנוגעות להסדר זכויות ונכסים סביב זיכיון הפקת המשאבים בים המלח, הצפוי להסתיים בשנת 2030. ההסכם מסמן שינוי כיוון משמעותי במדיניות ניהול משאבי הטבע בישראל.
ההסדר הכלכלי וביטול זכות הקדימה
- תשלום למדינה: ICL תקבל מהמדינה כ-2.54 מיליארד דולר (בתוספת עלויות פרויקט קציר המלח העתידי) תמורת העברת כלל הנכסים הדרושים לתפעול הזיכיון למדינה. התשלום והעברת הנכסים יתבצעו עם תום תקופת הזיכיון ב-2030.
- ביטול זכות הקדימה: ההסכם מבטל את זכות הקדימה של ICL במכרז הבא על הזיכיון, זכות שלמעשה חסמה תחרות אמיתית.
- מכרז תחרותי: ביטול זכות הקדימה מאפשר למדינה לקיים מכרז בינלאומי, תחרותי ופתוח על הזיכיון להפקת משאבים מים המלח, לראשונה מזה עשרות שנים.
- שיתוף פעולה: ICL התחייבה לשתף פעולה בהעברת ידע, מידע, הסכמים ונהלי עבודה, לשמר את ערך הנכסים באמצעות תחזוקה, ולהעביר למדינה את כלל ההתחייבויות הכספיות כלפי העובדים – כדי להבטיח רצף תפעולי תקין.
היבטים ציבוריים וסביבתיים
- משמעות ציבורית וסביבתית: להסכם חשיבות רחבה מעבר להיבט הכלכלי, במיוחד לאור מעמדו של ים המלח כמשאב טבע ייחודי ורגיש.
- חוק הזיכיון החדש: הממשלה מתכננת לכלול בתזכיר החוק החדש לזיכיון דרישות מחמירות לשמירה על ערכי טבע וסביבה וחלוקה צודקת יותר של רווחי המשאב בין הציבור והמדינה. החוק החדש יגדיל את חלק המדינה מהרווחים (מ-34% כיום לכ-50% באמצעות מנגנון דמוי "מס ששינסקי").
- שאלות ציבוריות: עולות שאלות בנוגע לסכום התשלום, שיש הרואים בו "קניית נכסים ציבוריים מחדש", לעומת אחרים המדגישים את החזרת השליטה לידי המדינה.
משמעות עסקית ועתידית
- ודאות לשוק ההון: ההסכם מעניק ודאות מסוימת לשוק ההון ומאפשר ל-ICL להיערך לעתיד.
- תנאי המכרז: ההחלטה העסקית העיקרית של ICL וחברות נוספות, בנוגע להשתתפותן במכרז, תתקבל רק לאחר פרסום תנאי המכרז החדשים – שייבחנו האם יהיו ריאליים, סביבתיים וברי-קיימא, או שיתמקדו בתחרות על מחיר בלבד.
לסיכום: ההבנות יוצרות מתווה למעבר מניהול משאב הטבע בים המלח על ידי זכיין בודד למודל תחרותי, שקוף וציבורי יותר, ששם דגש על מקסום רווחי הציבור ושמירה על הסביבה.
