המידע על התוכניות להרחבת השאיבה בצד הירדני הוצג בדיון בוועדה המיוחדת לענייני צעירים בראשות חברת הכנסת נעמה לזימי (העבודה). בדיון השתתף נועם גולדשטיין, סמנכ"ל בחברת ICL, לה שייכים מפעלי ים המלח בישראל. לדבריו, הירדנים מכשירים שטח להקמת בריכות תעשייתיות בהיקף של 60 קילומטרים רבועים. הם אמורים לשאוב לבריכות החדשות כמות מים שנתית נוספת בהיקף של 60 מיליון מטרים מעוקבים.
מי ים המלח נשאבים כיום אל בריכות תעשייתיות בצד הישראלי והירדני. בבריכות אלו מתבצע תהליך אידוי של המים והמפעלים מפיקים מהם חומרים דוגמת אשלג וברום, שמהם מופקים מוצרים תעשייתיים שונים. לדברי גולדשטיין, בצד הישראלי לא השתנה היקף שאיבת המים ב-30 השנים האחרונות מאחר שלא חל שינוי בשטח הבריכות העומד לרשות המפעלים. בעבר תכננו מפעלי ים המלח להקים בריכה נוספת מצפון לבריכות הקיימות, אבל תוכנית זו נגנזה. הזיכיון של המפעלים להפקת אשלג וברום בים המלח אמור להסתיים ב-2030, והמדינה נערכת לפרסום מכרז לזיכיון חדש. לפי שעה, לא ידוע על מגבלה כלשהי שהמדינה מתכננת להטיל במסגרת הזיכיון החדש על היקף שאיבת המים בעקבות ירידת המפלס הנמשכת.
על פי הדו"ח השנתי האחרון של השירות ההידרולוגי ברשות המים, בשלושים השנים האחרונות יורד מפלס ים המלח מדי שנה בשיעור ממוצע של מטר. ד"ר יעקב ליבשיץ מרשות המים שלקח חלק בדיון בכנסת אמר שהמפעלים בצד הישראלי אחראים ל-28 סנטימטר משיעור הירידה, ובצד הירדני ל-22 סנטימטרים. נתונים אלו מתבססים על ההיקף הנוכחי של שאיבת המים בירדן, ואינם לוקחים בחשבון את ההרחבה המתוכננת.
ירידת המפלס גורמת לצמצום שטחו של ים המלח וכתוצאה מכך להיווצרות בולענים ולשינוי בתוואי אפיקי נחלים המגיעים לים. בעקבות זאת נסגרו כל חופי הרחצה בצד הישראלי של הים ויש חשש מקריסה של הכביש העובר לאורך הים. כיום יכולים תיירים לרחוץ רק בחופים הצמודים לבתי מלון. חופים אלו נמצאים בצמוד לבריכה התעשייתית של מפעלי ים המלח ולא בים עצמו. ראש המועצה האזורית תמר, נועם ונגר, אמר בדיון בכנסת שהמועצה בוחנת את האפשרות לפתוח מחדש את חוף חמי עין גדי שנסגר בגלל בולענים, בכפוף לבדיקת סיכונים בטיחותיים. "אם יתברר שהחוף בטוח, אנשים יוכלו שוב להתרחץ בים המלח עצמו", אמר ונגר.
מצבו של ים המלח מעסיק בשנים האחרונות את ממשלות ישראל וירדן, ארגוני סביבה, וגופים בינלאומיים ובראשם הבנק העולמי. אחד הפתרונות שנבחנו לשיקום הים היה הקמת תעלה שתוביל מי ים ממפרץ אילת אל ים המלח, אולם פתרון זה לא קודם עד עתה בגלל קשיים כספיים והנדסיים, וגם בגלל החשש מהשלכות על איכות מי הים. ארגוני סביבה ניסו לקדם פתרונות נוספים ובהם הזרמת מים מותפלים ועודפי שפכים מטוהרים לירדן, אולם גם פתרון זה דורש השקעות גדולות בתשתית ובכל מקרה הוא יביא רק להאטה חלקית בקצב ירידת המפלס.
